רזומה

ימים של התהוות האתר, הכל כמעט מוכן ורק לשונית ׳אודות׳ עוד מבקשת להתמלא. 

פשוט, חשבתי לעצמי, רק כמה מילים..

׳אמא ל.. תואר ב.. ותואר ב… ולפני השם הפרטי להוסיף ד״ר…׳

השתעממתי.. נתקעתי..

התחלתי שוב

׳חמש שנים שירתתי בצבא ואח״כ טילתי ב…. (וואו חתיכת תקופה) וכשחזרתי לארץ פגשתי את׳… 

לא רלוונטי

מנסה שוב

׳אני אמא. זה הלב שלי בעשר שנים האחרונות׳

לא פתיחה טובה. את מי זה מעניין

לא מתייאשת

׳מי אני? יש ימים שאני לא זוכרת מי אני. וכשאני נזכרת אני לפעמים מופתעת. כמו בדייט ראשון׳

מתחכם מידי

איך יכול להיות שאני, המכורה למקלדת ולמילים נתקעת. ובאמת נתקעתי.

כמעט פתרתי את העניין בפרסום קורות חיים.

מי אני? איזה קטע. מי אני?

כי אפילו לספר שאני אמא לשלושה זה מידע חלקי. ילדתי שלושה בריאים אבל יש עוד אי אלו דברים אשר מהווים חלק משמעותי מהאימהות שלי. לא אכניס את הקוראים לתוך מורכבות משפחתית או לתוך הרחם שלא תמיד התחיל וסיים עבודתו נאמנה אך האימהות שלי נושאת את כל אלו.  גם המסע האקדמי שלי מסועף, רצוף אתגרים לצד הצלחות. ולציין תואר ב.. זה מידע כל כך חלקי.. אבל אף אחד לא מצפה לקבל ביוגרפיה של שלושה עמודים כדי להבין מי אני. לכתוב כמה מילים ברצף כרונולוגי, שמרני וצפוי - זה הכי לא אני. 

הלכתי לעצב את הלשונית של הבלוג – הכי כיף ותכלס שם זה הכי אני.