אבא בחינוך הביתי
הבחירה בחינוך הביתי היא בחירה כמעט בלעדית של האם, כאשר היא זו שבוחרת בחינוך הביתי ומובילה את המסע המשפחתי. כאשר מדברות האימהות על בן זוגן, המגמה מאוד דומה. מרבית האבות הביעו ספקות והתנגדות בתחילת הדרך, ורק בודדים תמכו. כל האימהות אשר דיווחו על ספקות מצד האב בתחילת הדרך, הצליחו לגייס אותו לבחירה במידה זו או אחרת (תמיכתו או אפילו רק הסכמתו של האב הינה קריטית והכרחית לקיום החינוך הביתי. חינוך ביתי איננו יכול להתקיים כאשר האב מתנגד לכך). ישנם אבות אשר משתתפים יותר בגידול הילדים אך בחירה בחינוך הביתי הינה מנדט בלעדי של האם. כאשר האם תרצה לעשות שינוי, ברור לה ולבן זוגה שיהיה שינוי, גם בקרב האבות שהפכו תומכים.
התהליך הדינאמי אשר עוברים האבות בתוך החינוך הביתי מצביע על תנועה שהאב עובר, מהתנגדות ועד לתמיכה. קיימות שתי השערות העולות מדיווחי האימהות, אשר יכולות להסביר את ההשתנות שהאב עובר ממתנגד לתומך. השערה ראשונה הינה הנחרצות של האם, המובילה לתמיכתו (או כניעתו) של האב; השערה שניה מתייחסת ליכולתו של האב לראות בתוצאות החיוביות של החינוך הביתי ולהעריך אותו גם בהשוואה לחינוך הפורמאלי.
תנועת האב ממתנגד לתומך תוצג דרך חלוקה לשתי קטגוריות: קטגוריה ראשונה, נחרצות האם והסכמת האב – ׳נחרצות והסכמה׳; קטגוריה שניה, הסכמתו של האב לאור התוצאות החיוביות של החינוך הביתי – ׳תוצאות חיוביות׳.

נחרצות והסכמה
אנה מסבירה כיצד בן זוגה נאלץ להתמודד עם החינוך הביתי ומוסיפה כי הפנטזיה שלו הייתה שבתם תהיה בגן.
הסברתי לנדב שאני אקח חודש וחצי חופשת לידה והוא ייקח חודש וחצי וככה נסגור את השלושה חודשים. ומאז אני עדיין בחופשת לידה (שש שנים) והוא נאלץ להתמודד עם זה. הפנטזיה שלו היא שהיא תהיה בגן והוא יאסוף אותה מהגן ב 16:00 ולהיות אתה עד שאני מגיעה הביתה מהעבודה. מבחינתו החיים שלנו מושלמים לגן. ואז באתי אליו עם העניין הזה של חינוך ביתי, עם הרעיון. באתי עם הקבוצה וזה היה לא פשוט כי פתאום יש לי עוד אימהות שחושבות כמוני ועושות כמוני... הוא מגיע הביתה ויש לו כמה שעות להיות עם הילדות אבל הוא לא עבר את כל התהליך... הוא לא עבר את התהליך של החינוך הביתי. וזה היה לחשוף אותו לאט לאט
בציטוטים הבאים מדגישות האימהות עד כמה הבחירה בחינוך הביתי הינה בחירה שלהן ובהובלתן. בני הזוג מצטרפים לבחירה:
אני חושבת שאימא שזה לא מתאים לה או שזה לא מה שהיא רוצה, אז זה לא. האבא יותר הולך איתן... במידה מסוימת זאת בחירה שלי ובמידה מסוימת זאת בחירה משותפת. כי אם הוא לא היה מה שהוא זאת לא הייתה יכולה להיות הבחירה שלו וזה לא יכול היה להיות ככה. הוא גם מאמין בבחירה. הא הולך עם זה שאם מתישהו אני אחליט שלי זה לא מתאים יותר או שאני צריכה יותר זמן אז גם עם זה הוא ילך כי הוא מבין
(בשנים הראשונות) הוא הרגיש שזה נכפה עליו. הוא אומר את זה עד היום. שבעצם אני החלטתי. לא הייתה פה החלטה משותפת של המשפחה, שלי ושלו... ואז זה קרה (התנסו שנה בגן חובה עם בנם הבכור) אור (האב) גם הצטרף אלינו. ממש בכל ליבו ונפשו... כשלי היו ספקות אז לו כבר לא היו ספקות שזה מה שמתאים...
בעלי אין לו... הוא לא צד כל כך בעניין לצערי. תעשי מה שאת רוצה כל עוד אני לא צריך לקחת למפגשים... בהתחלה הוא היה בעד להישאר בבית. הייתה איזה פעם שהוא אמר לי – כל עוד אני רואה שהם בסדר אז לא אכפת לי אבל הוא בן אדם מאוד, שלא מפריעים לו הרבה דברים. הרוב המוחץ של הדברים לא מפריעים לו בחיים. הוא מאוד זורם. זה מאוד נח. אני זאת שלוקחת את ההחלטות בבית. ואני לא בן אדם החלטי. בכלל לא. אבל ככה זה יצא. הוא לא לוקח החלטות כל כך... אמיר הוא באמת לא שותף מלא בתחום. הוא לא מתנגד אבל הוא כן מציב מראות לאורך הדרך, לזכותו יאמר... היינו רבים המון, היינו רבים ממש ממש המון
עדה מתארת כיצד בן זוגה תומך בחינוך הביתי ויחד עם זאת כאשר הוא מעלה ספקות במהלך הדרך, מבהירה לו עדה כי היא תגיע לפת ולא תעזוב את הילדים. ניכר כי נחישותה לקיום החינוך הביתי נוכחת בתוך מערכת היחסים המשפחתית:
טום מהמם. אני בשוק ממנו. איך הוא מקבל את זה. הוא מהמם. הוא הולך איתי. הולך לצדי כל הזמן. בהתחלה כשהוא בא מהעבודה אז המנהל שלו היה מכניס לו 'מה היא לא עובדת.. היא לא זה..' אשתו של המנהל הזה עושה מלא כסף אז זה היה לפעמים הוא היה זורק איזה משהו והייתי אומרת לו שאני אגיע לפת לחם ואני לא אעזוב את הילדים שלי. לא חשבתי שהוא יסכים להוציא אותם מבית הספר. פה חשבתי שתהיה לי בעיה. וגם התהליך הזה עשינו את זה לאט... הכנסתי אותו לקבוצה בפייסבוק ׳חינוך ביתי לגילאי בית ספר׳. שם ידעתי שהוא יקרא וזה יעזור לי אבל הייתי בטוחה שתהיה לי בעיה והוא נכנס לזה לבד והוא התחיל לבוא עם דברים משלו. הרגשתי שאני אין. זכיתי בלוטו. איכשהו חשבתי שעד הבית ספר. עד כאן. והיום הוא הכי בעד. יוצא לו ה'יאללה' צריך ללמוד וצריך לכתוב.. יש לו את זה לפעמים שזה קופץ לו. בגדול הוא הכי בתוך זה. בהכל. גם בזה שאני לא עוזבת אותם
גם כאשר האב לא מראה התנגדות נחרצת, מתארת תרצה כיצד החינוך הביתי הוא טבעי, זורם ושלם עבורה וכיצד האב הסכים על הדרך והיו עבורו סימני שאלה בדרך:
זה התחיל מזה שהוא אמר, או קיי שנה ראשונה. נראה טבעי שהוא אתך ולמה לעשות אשיו עכשיו הוא עדיין תינוק. לא היו לו התנגדויות נחרצות אבל זה לא היה לו טבעי כמו שלי זה היה טבעי. היו לו נקודות מסוימות על הדרך שהוא העלה את זה כאופציה אבל משנה לשנה אני חושבת שהוא הבין יותר את היתרונות העצומים. את הערך המוסף שנותן החינוך הביתי לילד והוא מסכים עם הדרך. הייתה הסכמה כל הזמן. אני הייתי במקום שלם מוחלט והוא היה במקום שלם עם כל מיני סימני שאלה
איה מתארת כיצד היא הובילה את המחשבה וגולן הצטרף אליה. היא מוסיפה כי בשנים הראשונות היה ברור לו כי ביתם תכנס לכיתה אלף וכאשר הגיע השעה היה ברור לו המסלול:
האבהות שלו לוותה בהרבה עליות ומורדות. לקח לו הרבה זמן להיקשר למיכל ולהתחיל להיות אבא שלה. אחרי הלידה של אליה היו לו, לשנינו אבל בעיקר לו משבר מאוד גדול... מבחינת החלוקה בינינו: 70 אחוז אני, 10 אחוז משותף והשאר זה הוא. כל הדברים האידיאולוגיים בינינו, אני יותר הובלתי את המחשבה וגולן עם הזמן הצטרף. גם הקטע של חינוך ביתי עד שמיכל הייתה בת ארבע או חמש היה לו ברור מעל לכל ספק שהיא תכנס לכיתה אלף. הוא מן זרם איתי בשנים הראשונות וכל פעם שהינו מדברים על זה היינו נכנסים לוויכוח על בית ספר. כשהיא הייתה בת ארבע אמרתי לו בוא נעזוב את זה. נחכה שהיא תגיע לגיל ואז נפתח את זה שוב כי זה תמיד היה מגיע למבוי סתום. ואני לא רוצה והוא כן. ואז הנחנו לזה וכשהגיעה השנה של כיתה אלף זה אפילו לא עלה. זה היה ברור שאנחנו בדרך שלנו. אפילו מבחינתו. הוא הכי בעד היום. שנינו לא מיסיונרים בכל מה שנוגע לחינוך. אנחנו מבינים שלכל אחד יש את הדרך שלו
בהתאמה, גם אורנה מתארת את הספקות אשר הפגין אלון (בן זוגה) בשנים הראשונות ואת הדרך אשר עשה לקראתה והמקום התומך בבחירה אשר מפגין היום:
זה היה דבר שהתחיל ממני. אלון בשנים הראשונות היה בספקות מאוד גדולים. למרות שהשנים הראשונות גם לאנשים מהמיינסטרים ברור להם שהילד צריך להיות עם האמא אבל בכל זאת אנחנו תוצר של קיבוץ למרות שאנחנו אנשים שחושבים אחרת. ואני חושבת שעם הזמן הוא מאוד נכנס לעניין. אני חושבת שמאז שהילדים נכנסו לגיל של בית ספר הוא קורא הרבה ומתעניין ויש תקופות שאני מרגישה שהוא יותר בעניין מאשר אני ואילו לא זה, זה לא היה יכול לקרות כי אני חושבת שצריך להיות מאוד ביחד ושנינו בעניין הזה ומכוונים למטרה ולחשוב מה כדאי ומה פחות כדאי ולא הייתי יכולה לעשות את זה לבד. לא פיזית ללמד הכול לבד למרות שהוא נמצא יחסים מעט שעות בבית ולא מנטלית
בגדול הוא הולך איתי. זה מצב נתון (צחוק)
נגה מביעה עמדה מאוד נחרצת לגבי בחירתה בחינוך ביתי גם כאשר עלו ספקות מצד בן זוגה:
היה שלב מסוים שהתערער לו הביטחון, היו לנו קצת מתחים בעניין הזה ואני אמרתי לו שזה לא יקרה! אני לא שמה אותם בבית ספר והם היו יותר צעירים מהיום. אז הוא נלחץ מזה שהם הרבה משתעממים והם לא מספיק חכמים, והם לא יודעים דברים... עזרתי לו להבין שזה מתוך הפחדים שלו. ממה אבא שלו יגיד על הילדים. אני יודעת שאדם מתחבר לעצמו, ללב שלו, לבטן שלו, הוא יודע מה נכון אבל כשאדם מושפע מפחדים חיצוניים הוא כבר לא מזהה אם זה הקול שלו או הקול של המשפחה, החברה, הסביבה. באופן כללי, לא קשור רק לחינוך ביתי והקול הפנימי שלו היה שזה כן חינוך ביתי. חד משמעית והייתה תקופה שהיה לו את המשבר הזה כי הם גדלו ואבא שלו אמר לו – מה הם לא ידעו דברים ולא יהיו חכמים. כל מיני יציאות של מה זה קשור אליך, מה אתה דואג שהילדים שלי לא יהיו חכמים? אותי זה לא הטריד כי זאת האחריות שלי, זאת לא האחריות של ההורים שלנו. ואני חושבת שהוא היה מושפע אז, בתקופה הזאת וזה ערער אותו. היה לנו קצת קושי עם זה אבל עברנו את זה והוא ראה שזה היה לטובה

תוצאות חיוביות
אבות מצלי חים לנוע לעבר תמיכה והסכמה בחינוך ביתי מתוך התוצאות החיוביות שהם רואים שהחינוך הביתי מאפשר להם.
שון איתי לאורך כל הדרך הוא הולך איתי בכל מה שאני בוחרת. והכל טוב. הוא איתי... הייתה תקופה ששון התחיל לרמוז לי מה עם בית הספר. ואז ישבתי אתו. בגרמניה (המקום שבו נולד) לא מקובל חינוך ביתי. אין דבר כזה. שני ההורים של שון הם אנשי חינוך והם מורים והיה להם מוזר שהילדים לא הולכים. אבל הוא רואה את התוצאה והתוצאה נהדרת
אני חושבת שככל שהזמן עובר אז הוא יותר ויותר מתחבר. רגעים שהוא יותר מבין כמה זה דבר טוב מה שקורה פה זה שהוא נתקל בהרבה ילדים שנמצאים במסגרות והוא רואה את השפה, את ההתנהלות, התזונה. ואז הוא אומר – תודה שהילדים שלי לא נמצאים שם
הוא גם מאוד מאוד יכול לראות יתרונות. לא ציפינו מראש שהתחלנו בדרך הזאת ואנחנו רואים איזה רווח גדול יש לנו. גם דברים שלא אני יכולתי לדעת מראש ולא הוא יכול היה לדעת מראש. אז הוא מאוד רואה את זה. מאוד יכול לראות את היופי שבזה. אז הוא מאוד תומך בי. התכוונתי שאנחנו יותר ביחד בתפיסת העולם גם במה שקשור לגידול ילדים אבל גם כל מה שלא קשור לגידול ילדים. תפיסות העולם שלנו מאוד משתלבות אז זה מאוד מקל
על מנת להתמודד עם החינוך הביתי מצאו האבות מספר דרכים מרכזיות (על פי דיווחי האימהות): אבות מבקשים מהאימהות לדאוג לחלק הלימודי הדידקטי מתוך חשש לבורות אצל הילדים; מרבית האבות עובדים מחוץ לבית (אבות אשר נמצאים יותר בבית מאפשרים לעצמם הפסקות יזומות מהמשפחה); כאשר עולה קושי או צורך מצד האם, ימצאו האבות פתרון מחוץ למערכת המשפחתית. דהיינו, ׳קשה לך, את צריכה זמן, תשלחי אותם׳; בפועל החינוך הביתי נשאר בחסות האם, גם בקרב האבות התומכים.
את התמודדות האב עם החינוך הביתי ניתן לחלק לארבע קטגוריות מרכזיות: דאגה לחלק הדידקטי – ׳שידעו כמו כולם׳; עבודה מחוץ לבית והפסקות נוספות יזומות – ׳מחוץ לבית׳; כאשר עולה קושי או צורך מצד האם, נוטים האבות להציע פתרונות מחוץ למערכת המשפחתית – ׳קשה אז תשלחי׳; ניכר כי גם בקרב האבות התומכים בחינוך הביתי קיומו של החינוך הביתי הלכה למעשה, הינו מנדט האם, פרק זה נקרא ׳שלך ועלייך׳.
שידעו כמו כולם
אחד הנושאים המרכזיים להם דאגו האבות היה לחלק הדידקטי. חשוב להם שילדיהם יהיו כמו בני גילם. שיהיו מיושרים לכיוון הזרם המרכזי, לפחות מבחינה לימודית.
הרבה פעמים גדי אומר לי שאולי הם צריכים ללמוד יותר, כמו שלומדים בבית ספר. יותר פרויקטים כמו בית ספר. אני עושה רק חשבון ואנגלית... הוא מאוד מעורב, מאוד מגבה... עדיין הוא מאוד ריאלי
מה שחשוב לשון זה שהילדות ידעו מה שבני גילם צריכים לדעת
בנושא החינוך הביתי זה משהו שאני באתי אתו. הוא לגמרי הלך איתי. כל מיני צמתים בדרך שחרדות שלו הפעילו אותו. בעיקר חרדות שקשורות לתחום הלימודי
היו תקופות שהוא חשש מאוד מהבורות ושלא תהיה להם השכלה אבל הוא רואה. אנחנו כבר רואים.. הוא כבר לא דואג יותר
מחוץ לבית
שחר הינו אב מעורב בחינוך הביתי. אדווה מציגה את החינוך הביתי כבחירה משותפת של שניהם. יחד עם זאת, מתארת אדווה את הצורך של שחר בהפסקות רחוק מהבית. למרות ששחר נוכח במרבית הזמן בבית, מוסכם ביניהם שעול הטיפול בילדים הוא בעיקר עליה, כאשר מתאפשר לו, בהסכמתה, לייצר זמן משמעותי לצרכיו האישיים. לפיכך, החינוך הביתי הוא באחריותה גם בתנאים אלו.
לי לא היה אף פעם צורך לנסוע לשישבת בלעדיהם או לישון לילה מחוץ לבית או לטוס... שחר לעומת זאת מהתחלה גם היה פעם בשנה שהוא יודע שהוא נוסע לסדנה של עשרה ימים וגם פעם או פעמיים בשנה שהוא נוסע לסוף שבוע עם קבוצת התפתחות וגם יש לו טיסות מהעבודה וזה טוב לו והוא צריך את זה אחת לכמה זמן... כשהוא חוזר הוא חוזר עם ראש מלא בעבודה ולוקח לו זמן להתחבר אל הבית, אז זה ימים שאני מאה אחוז עליהם
חוקרת: יכול להיות ששחר יגיד ׳די עם החינוך הביתי?׳
אדווה: אני בספק כי הוא מאוד אוהב את זה. הוא גם איש חינוך במהות שלו... הוא מאוד אוהב להיות איתם. הוא יותר צריך את הפעם בכמה זמן שבו הוא הולך עושה את החשבון נפש שלו קצת רחוק מאתנו וגם תמיד יש לו צורך בחוגים... הוא החליט שזה לא מתאים (ההיעדרויות המרובות מהבית). חלק מזה שזה לא התאים כי זה לא התאים יותר למשפחה זה נהיה יותר ויותר קשה. זה לא היה קשה כשמעיין היה בן חודש והוא נסע לעשרה ימים אבל זה כן היה קשה כשסול הייתה בת חודש ומעיין בן שנתיים והוא נסע וזה היה ממש קשה כשצוף נולדה והוא נסע... הוא (האב) גם בדק את הגבולות שלי ומסתבר שהגבולות שלי מאוד רחבים. אבל הוא כן צריך היה. הנה הוא (האב) סיים עם זה ואז מיד נרשם לחוג... פעם בחודש הוא נוסע מהבוקר עד הערב...
חוקרת: את מפרגנת לזה בשוויון נפש
אדווה: לגמרי. אני חושבת שאם לא יהיה לו את זה אז לא יהיה לו טוב. לא טוב לו, לא טוב לנו. זה מגיע ממקום שכל אחד והצורך שלו. מעיין עוד מעט בן שבע ולא היה יום אחד שהייתי בלי הילדים. לא היו לי יותר מחמש שעות בלעדיהם
הודיה מתארת מציאות בה מתרחשת חלוקה ברורה. בן זוגה אחראי לפרנסת הבית וכתוצאה מכך נעדר שעות ארוכות והיא אחראית על גידול הילדים. מציאות זו משותפת לאימהות רבות בחינוך הביתי.
יש בינינו חלוקת תפקידים מאוד ברורה. הוא מביא כסף ואני מגדלת את הילדים. פשוט זה ממש ככה
הוא לא חלק מהחינוך הביתי, אפשר לומר. הוא בא כמו כל אבא אחר הצהריים
גם בחלוקה בין איה לגולן, הוא מפרנס והיא עם הילדים בבית. הוא עצמאי ונוכחותו בבית מאוד מצומצמת. בזמן המשותף בבית, מתארת איה כיצד הוא יודע לקחת לעצמו זמן, בניגוד אליה.
גולן יודע לקחת לעצמו זמן. עם ההפסקות סיגריה שלו. לא משנה מה, הוא פעם בשעה וחצי שעתיים יוצא לעשר דקות. אני יכולה יום שלם להרתיח את הקומקום והכוס קפה עם הכפית עומדת. הוא יכול לבוא בערב והכוס שלי עדיין שם

קשה אז תשלחי
איה בחרה בחינוך ביתי וניהלה אותו באופן מלא. בן זוגה היה אחראי על פרנסת הבית ונאלץ להסכים עם בחירתה. כאשר נדרש שינוי בעולם המקצועי של איה והיא רצתה לפרוץ עם עסק קטן משלה אשר דרש את תמיכתו של בן זוגה, לרבות זמן רב יותר עם הילדים, שם נחשפה עמדתו המסויגת.
היו יציאות שהן ילכו למסגרת. אם את צריכה בייביסיטר אז יש את בית ספר, וכל מיני כאלה. ולגולן הרבה יותר קשה לעשות את השינוי הזה. מבחינתו את צריכה זמן ואת צריכה מקום אז תיקחי זמן מהזמן שלך. זה הגיע מתוך לחץ. מתוך עול פרנסה שהוא מאוד כבד והוא מרגיש שאני נוגסת לו בזמן עבודה אז זה מלחיץ אותו
גם בציטוטים הבאים נראית מגמה משותפת - כאשר עולה קושי, האב מציע לשלוח את הילדים למסגרת פורמאלית. האימהות מתנגדות לפתרון מחוץ למערכת המשפחתית.
בתקופות שמאוד קשה לי אז יוצא שבן זוגי אומר, בואי נשים אותה איפשהו, חצי יום, רק כמה ימים, כדי להקל עליך וגם בטיפול זה עלה כמה פעמים. זה אף פעם לא הרגיש לי כמו הפתרון
היו אולי פעמים שדורון אמר: אולי אנחנו צריכים לשלוח אותה לבית ספר מתוך איזה שהוא קושי ספציפי ואני ישר אומרת שלא כל קושי שעולה אז שולחים. זה גם לא יפתור, זה לא קשור. זה לא קרה הרבה וזה בטח לא יקרה יותר. הוא כבר.. זה לא מבחינתי פתרון קסם. זה לא משהו שקשור לבית ספר. אז פתאום יש תקופה כזאת של עייפות ועצבנות וזה וזה ואני כאילו אהההה ואני אומרת לו היה לי יום נורא קשה. אז אולי תשלחי אותה לבית ספר. ומה הקשר. אבל אני לא שומעת ממנו את זה הרבה
הוא היה רוצה להתערב אם הוא היה יכול. הוא חשש מהקושי שאני עוברת, הוא סמך עלי מאוד. זה תהליך, זה בסדר אבל אם הוא היה יכול להקל עלי ולהפסיק את זה ולפתור אותי מזה אני חושבת שהוא היה רוצה לשים אותם בבית ספר וזה... ויאאלה מספיק ודי
צצים אצלו לפעמים קשיים אבל ברמה שטחית. לדוגמא אם יש לי ישיבות צוות והוא צריך לקחת חופש. ויש ישיבות. בעבודה לא מכירים חינוך ביתי. ואני אומרת לו שאם היו במסגרת אז היה חופש גדול אז היה לך יותר זמן חופש איתם. אז זה יכול לצוץ איפה שלא נוח שזאת הבחירה שלי והיא מפריעה כרגע אבל בסך הכול הוא לגמרי.. כי זה כבר כאילו ברור
שלך ועלייך
חינוך ביתי, הלכה למעשה, הינו מנדט ברור של האם. ניתן לזהות מגמה זו בציטוטים רבים שהוצגו עד כה. בחלק שלפנינו ישנם ציטוטים נוספים וממוקדים המעידים על כך שהאם, מעבר להיותה ההוגה של רעיון החינוך הביתי, היא זו שאחראית בפועל על החינוך הביתי.
בפועל אני ניהלתי את החינוך הביתי... אם היו מצוקות הוא היה מגיע. הוא היה מאוד מעורב. אבל כל עניין החינוך הביתי, הבוקר, התכנים, הלשבת, ללמוד לקרוא לעבוד – זה אני עשיתי
הוא מבין שאני זאת ששם. יושבת איתם על השיעורים. אני מסיעה לכל הדברים והייתה הרבה השקעה בקטע החברתי כי גם לא היינו באזור. עד שדברים נבנו ועדיין זה גם לארח וגם לדאוג אם אנחנו רואים שעולה צורך אז לגבש סביב זה משהו
זה כן בא ממני כל העניין של החינוך הביתי אבל אף פעם לא הייתה לו התנגדות לזה. כל פעם שדיברתי על זה, זה נשמע לו הגיוני ומה שתחליטי. שאמרתי שאני רוצה להוציא את גילי מהגן הוא לגמרי תמך בזה
ללירן זאת עדיפות עליונה שאני אהיה איתם. אם הוא היה צריך להיות בחינוך ביתי ואני זאת שעובדת אז הוא לא היה בחינוך ביתי למרות מה שהוא אומר שזה טוב והכל (אבל) כשאני עושה את זה. כשלירן פה, קשה לו עם הילדים, אז הוא בעיקר משימות. מנקה, מכין אוכל. אני בחרתי והוא זרם איתי. לירן ילך איתי. לירן זורם כזה. היום לירן מאוד מאמין בחינוך ביתי
יש המון דברים דומים התפיסות שלנו. אני כן מובילה את זה. הוא כן יותר מובל ותומך אבל מתוך זה שהוא מתחבר. הוא מתחבר לחופש ולפתיחות אבל הוא פחות יוזם, הוא פחות במקום שהוא מושך
הרבה פעמים הוא אומר שהוא היה שולח אותם לגנים. הרבה פעמים הוא אומר שהוא תומך בזה כי זה יותר משתלם כלכלית... הוא כלכלן (צחוק) למרות שהוא רואה גם הרבה מאוד יתרונות. הוא אומר שהוא בחיים לא היה מצליח לעשות את זה. הוא יודע כמה .. הוא יודע כמה זה מאתגר
אני לא יודעת איך אפשר לעשות חינוך ביתי שלא שני בני הזוג שזה לא ביחד שאתה צריך גם להשקיע אנרגיות בלשכנע את הצד השני. אז הוא לגמרי שם איתי. זה לגמרי שנינו. הבעיה היא שהוא לא נמצא פיזית. ואנחנו מנסים לעשות כל מיני דברים שזה ישתנה
אני מאוד דומיננטית בחינוך של הילדים, גם כי בעלי לא הרבה בבית וגם כי הם מאוד קשורים אלי. הם היו איתי ביום יום והם יותר קשורים אלי, בעיקר הבנות. אבל הוא תומך בי לחלוטין זה לא שהוא לא מסכים אתי
אני אומרת לו, מה יקרה אם אני אמות? אז הוא אומר לי 'כולם ילכו לבית הספר' (צחוק). הוא אומר לי, אני לא אוכל, אז אני אשלח
הוא אומר עד עכשיו שאין מצב שהוא היה עושה את זה בעצמו. ושכל עוד אני רוצה לעשות את זה, אין לו שום בעיה עם זה
הפוך זה לא היה עובד. אם הנטל של החינוך הביתי היה על גולן זה לא היה עובד. זה לא היה קורה
תמרה מתארת מערכת יחסים הדדית הכוללת הסכמה ותמיכה מלאה של בן זוגה. יחד עם זאת היא מתארת כי האב עובד הרבה בחו״ל ונמצא מעט מאוד בבית. ישנם שבועות שלמים שהוא לא נוכח, היא זו אשר נמצאת בפועל עם הילדים ומוסכם על שניהם שביום שהיא לא תרצה בזה, זה יפסק.
יש לנו דיאלוג נורא קרוב אז אנחנו מתייעצים אחד עם השני. אנחנו מתמודדים עם הדברים מאוד ביחד ובאמת השיח הזה של לפתור את כל הקשיים בתוך הבחירה אז גם אם מישהו נופל שם, אז אנחנו מחזירים אחד את השני. זאת הבחירה ובתוך זה אנחנו עובדים... לפעמים אני צריכה להחזיר אותו ולפעמים הוא מחזיר אותי. אנחנו בוחרים בזה כל הזמן יחד. אני חושבת שמבחינת רן, מכיוון שאני זאת שעושה את מרבית הפעולה הוא תמיד אומר, ביום שלך זה לא יהיה מתאים, שלא יהיה טוב אז אנחנו לא נקיים את זה יותר. כשאני מדברת על הקשיים, הלבטים, הספקות. הוא מאוד מאמין בדרך הזאת, מאוד תומך בה. אני מוקפת בהרבה זוגות, אימהות נשים שמחזיקות גם את הדגל הזה לבד ואני אומרת לעצמי אלוהים ישמור. איך אפשר? זה אני באמת לא מצליחה להבין. לרוב זה נגמר בבית הספר. ויש גברים כאלה שאדישים לבחירה ואת זה אני גם לא מצליחה להבין. זה משפחות שיותר מצליחות להמשיך בחינוך ביתי
מניתוח הראיונות עולה, כי האם רואה באב נדבך משמעותי בבחירה בחינוך ביתי. אמנם היא זו שבוחרת ומובילה את הבחירה, אך חשוב לה מאוד לזכות בהסכמתו ובתמיכתו גם אם הן באות בהדרגה. כמו כן, האב נושא לרוב בעול הכלכלי המאפשר את הבחירה, ובכך הוא למעשה תומך, גם אם לא באופן מילולי. מסתמן מהראיונות, שמרבית האבות מסתייגים עד כדי מתנגדים בתחילת הדרך וככל שהשנים עוברות הם נוטים להצטרף לאם בבחירתה, גם אם לא בהכרח באופן אקטיבי, כאשר חלקם אף נוטים להתפאר בבחירה זו.
* כל השמות במסמך זה הינם שמות בדויים אשר נועדו לשמור על פרטיותם של המרואיינים.
מאמרים נוספים



