קשיים, דילמות ותגובות בחינוך הביתי

במחקר העוסק בחינוך הביתי נמצא כי אצל מרבית המשפחות הבחירה בחינוך ביתי מגיעה ביוזמתה של האם וגם אורח החיים הכרוך בכך מנוהל על ידי האם. אימהות אשר בוחרות בחינוך ביתי מתמודדות עם מגוון רחב של קשיים, דילמות, ויתורים אישיים ואף עומדות מול ביקורת על בחירתן החורגת מהנורמה. במאמר זה נסקור מעט ממה שמתארות אימהות מהחינוך הביתי מתוך המחקר של המחברת (2014):

ניתן לחלק את הקשיים אשר תארו האימהות לארבעה תחומים: ניהול זמן, לוגיסטיקה, אינטנסיביות והדרישה למקצועיות.

ניהול זמן. בהקשר לניהול הזמן התייחסו האימהות לצורך לתמרן בין הצרכים של הילדים לבין הצרכים של ההורים ובין הצרכים של כל ילד בנפרד; עד כמה לווסת בין הזמן בבית לבין זמן עם חברים; עד כמה נדרש ליזום מפגשים אישיים של הילד עם חבר לעומת מפגשים קבוצתיים ובעיית היעדר השגרה. האימהות נדרשות לייצר סדר יום שבו עליהן להכריע כיצד לחלק את הזמן. "צריך להשקיע בכל אחד מהילדים וגם לייצר מפגשים קבוצתיים. לפעמים הצרכים מתנגשים"; "ג'גלינג תמידי בין הצרכים של הילדים לצרכים שלנו כהורים"; "איך לתת לכל ילד את המקום שלו כשכולם כל הזמן ביחד".
לוגיסטיקה. האימהות התייחסו לבעיית הלוגיסטיקה בהקשרים שלהלן: נסיעות מרובות; הכנת ארוחות לכל תושבי הבית והצורך לארגן מזון שיספיק לכולם לכל שעות היום בימי נסיעות; דאגה לחומר למידה תואם לגיל הילדים לרבות ספרים, חוברות, תוכנות מחשב וכיוצא בזה; מציאת חוגים מתאימים והסעה אליהם; התנהלות בחגים ודאגה לתכנים המתאימים לכל חג ולגיל הילדים; מציאת חברים לילדים. סוגיה אחרונה זו עלתה אצל רבות מהאימהות, ומשתמע שהן עסוקות בכך רבות: "קשה למצוא חברה"; "הנסיעות לחברים ולמפגשים הן מרובות"; "ישנה אחריות גדולה לייצר מפגשים"; "אין חברויות ספונטניות בקרבת הבית".
אינטנסיביות. אימהות החינוך הביתי חשות שהן בתהליכי פעילות אינטנסיביים ביותר: "אין לי רגע לעצמי"; "אין לי זמן לחשוב"; "אין רגע דל"; "את הכול אני עושה כשהילדים מסביב"; "כדי להספיק הכול אני ישנה מעט מאוד בלילה".
מקצועיות. האימהות חשות שנדרשת מהן מקצועיות רבה על מנת לספק לילדים סביבה מאתגרת המתאימה לגילם וכדי למצוא פעילויות שיש בהן גם אתגר אינטלקטואלי לרבות בהקשרים של לימוד השפה הכתובה, חשבון וכן הלאה: "אני נדרשת להיות מאוד אינטליגנטית כדי לספק לו סביבה לימודית מאתגרת"; "משאבים רבים מוקדשים לחלק הלימודי [...] אני נדרשת ללמד את עצמי כדי ללמד אותם".

הדילמות המעסיקות את האימהות נחלקות אף הן לארבעה נושאים מרכזיים: עצם הבחירה בחינוך הביתי; דילמות חברתיות; הצרכים האישיים שלהן; איכות השכלת הילדים.

הבחירה בחינוך הביתי. הדילמה – "האם אני עושה את הדבר הנכון?" – עולה סביב שאלות כגון אלו: "האם חינוך ביתי מתאים לכל הילדים?"; "האם אני מקשה עליהם?"; "האם חינוך ביתי מתאים גם לילדים גדולים?"; "האם הם מאושרים?"; "האם הן ישלמו על כך מחיר בעתיד?"; "האם המחיר שכל המשפחה משלמת על הבחירה שווה את הבחירה?"; "עד כמה הבחירה היא בשבילי ועד כמה בשבילם?"; וכן ציינו בהקשר לכך ש"כל אחד מהילדים תופס את החינוך הביתי בדרך שונה"; "הבכור שלנו מתעמת עם הבחירה".
דילמות חברתיות. אימהות החינוך הביתי עסוקות רבות במציאת חברה לילדיהן. הן שואלות את עצמן אם העובדה שילדיהן לא חשופים באופן יומיומי לחברה תפגע ביכולות החברתיות שלהם עכשיו ובעתיד, וכיצד הם ישתלבו בחברה בגיל מאוחר יותר: "עד כמה להתאמץ למצוא חברה לילדים?"; "בתחילת הדרך פחדתי שאני מונעת ממנו פיתוח יכולות חברתיות"; "הקושי הוא למצוא חברה קבועה ובגילאים מתאימים"; "איך אספק חברה בגילאים גדולים?"; "ישנו ניסיון ליצור חברים שהם מהשכונה ולאו דווקא בחינוך ביתי".
הצרכים האישיים של האם. כתוצאה מאורח החיים שנבחר, נדחקים צורכי האם והם מקבלים עדיפות נמוכה מאוד בהתנהלות היומיומית. בסוגיה זו מעלות האימהות שאלות השייכות לקריירה, להתפתחות אישית, להגשמה עצמית ואפילו לפנאי עבור קריאת ספר או בילוי בחברת מבוגרים. "ומה איתי? ההתפתחות האישית שלי, קריירה..."; "מקווה שאני לא חוטאת לצרכיי ואתעורר עוד עשר שנים".
השכלת הילדים: בהקשר להשכלת ילדים עלו דילמות בשאלות עד כמה ללמד? מה ללמד? איך ללמד? ואיך ישתלבו ילדיהן בתיכון או באוניברסיטה: "איזה מקצועות ללמד ועל מה לוותר?"; "עד כמה להתערב ולהשפיע ועד כמה לזרום עם הסקרנות הטבעית?"; "ואם יחליטו בתיכון שהם רוצים בית ספר, האם זה לא יהיה להם קשה מדי?"; "האם יהיו מסוגלים לגשת לבגרויות?".

כאשר נשאלו האימהות מה התגובות שהן מקבלות מהסביבה הן התייחסו לשני סוגים של תגובות: שליליות וחיוביות.

תגובות שליליות. התגובות השליליות כללו ביקורת; תגובות שופטות; הסתייגות; בוז; תמיהה; קושי להבין: "הסביבה חוששת מאוד לעניין הלמידה"; "הסביבה מאוד מתקשה להבין את הבחירה"; "אנשים מרימים גבה ומזלזלים"; "אנשים ברחוב מאוד מסתייגים, תופשים אותנו מוזרים"; "תופשים אותי כמשוגעת של המשפחה"; "אמא שלי דואגת לעניין החברתי"; "אימהות שאומרות: איך את לא יוצאת מדעתך?"; "מסבירים לי כמה זה נוראי לגדל ילדים בלי מסגרת".
תגובות חיוביות. התגובות החיוביות כללו תמיכה; הערכה; אהדה; התפעלות: "אימהות אחרות אומרות שהלוואי והיו מסוגלות"; "הסבתות מאוד תומכות"; "אימהות שאומרות: הלוואי והיה לי אומץ". מעניין לראות כי מספר אימהות מציינות שהתגובות משתנות בהתאם ליחסים עם הסובבים. כלומר, ככל שהיחסים קרובים יותר וככל שהאדם המגיב מכיר טוב יותר את התנהלות המשפחה, את האם ואת הילדים, כך התגובות נוטות יותר להיות חיוביות, וככל שהיחסים מרוחקים יותר כך התגובות שליליות יותר.

לשאלת מערכות התמיכה שהיו רוצות האימהות להוסיף, ענו מרבית האימהות (85%) כי חסרה להן קהילה קרובה גאוגרפית. תשובות אלו כללו רצון ליישוב קהילתי של החינוך הביתי, משפחות חינוך ביתי נוספות באותו יישוב, שיתוף וחלוקת הנטל בין אימהות החינוך הביתי ואף רצון לחיים בשבט: "אני רוצה לחזור לחיים בשבט, שכולם מגדלים ביחד את הילדים"; "כל מה שאני צריכה זה עוד כמה משפחות בחינוך ביתי ביישוב שלי". עוד ציינו האימהות כי היו מוסיפות משפחה קרובה גאוגרפית כתמיכה: "הלוואי וההורים שלי היו גרים קרוב אלינו או אחותי. זה היה עושה את כל ההבדל". הועלה גם הרצון לתמיכה מצד משרד החינוך, שיראה בשיטת חינוך זו זרם לגיטימי בחינוך: "אני לא חווה תמיכה ממשרד החינוך. נהפוך הוא. גם בתהליך קבלת האישור מגיעים נציגים אשר מאוד שופטים את הבחירה".

בחירה בחינוך ביתי איננה בחירה נורמטיבית, וככזאת היא מביאה אתה קשיים רבים והתמודדות מאתגרת בחזית המשפחתית והציבורית.

מחקר אחר (כהן מידן, 2018) מצא כי בחירת הלב, המנוע הפנימי, הוא זה העומד בבסיס בחירתה של האם. הוא המאפשר לאם לצלוח את האתגרים הרבים העומדים בפניה ובכך היא מפלסת דרכה בתוך בחירתה בחינוך הביתי.

קשיים, דילמות ותגובות בחינוך הביתי

מאמרים נוספים