בחירת הלב

אימהות בוחרות בחינוך ביתי

בחירה בחינוך ביתי הינה בחירה הורית, כאשר מחקרים רבים מצאו כי אימהות הן היוזמות את החינוך הביתי והן אשר מקיימות אותו הלכה למעשה. במידה רבה זו היא בחירה של אם.

נשאלת השאלה מה היא המוטיבציה העומדת בבסיס בחירתה של האם? ישנו ספקטרום של מוטיבציה כאשר בקצה האחד שלו המוטיבציה החיצונית (הכפויה) המתבטאת בפעולה לצורך השגת גמול חיצוני (או כתגובה לדרישה חיצונית) ובקצה השני שלו נמצאת המוטיבציה הפנימית אשר מאפיינת פעולה מתוך רצון חופשי, אוטונומיה מלאה והנאה.

למי שעניינו בשורה התחתונה אקצר ואספר כי אימהות ממשיכות ובוחרות בחינוך ביתי מתוך מוטיבציה פנימית והיא זאת העומדת בבסיס בחירתן בתחילת דרכן ובהמשך דרכן. בחירתן היא בחירה ״מתגלגלת״, אשר איננה נשענת על אידיאולוגיה חיצונית. הבחירה בחינוך ביתי היא ״בחירת הלב״.

חינוך ביתי הנה תנועה ההולכת ומתפתחת בעולם המערבי ולכן יש מקום ללמוד ולהכיר אותה יותר. האמא היא בדרך כלל הדמות המשמעותית המבלה עם הילדים בבית ואחראית לחינוכם ולכן יש מקום להתמקד באם.

קצת על מוטיבציה פנימית

פעולות המונעות ממוטיבציה פנימית נחשבות כרצויות יותר, הן משום שפעולות אלו נעימות ותורמות לתחושת המיטביות והן משום שהן מובילות לרמות גבוהות של ביצוע. קטגוריות המזוהות עם מוטיבציה פנימית (אוטונומית) הן: הנאה; עניין; חשיבות; הגשמת ערכים; תוצאות טובות; הרגשה טובה עם הפעולה ועם העצמי; סיפוק; רצון לעשייה; בחירה ומיצוי יכולות אישיות.

כאמור, נמצא כי אימהות מונעות מתוך מוטיבציה פנימית ואוטונומית בבחירתן בחינוך הביתי. מתוך עשרות הראיונות שקיימתי עם אימהות ניתן היה לחלץ את מקור המוטיבציה שלהן מתוך ניתוח הוליסטי ואינטגרטיבי של הדברים אשר אמרו.

ישנם שני מוקדים עיקריים: האחד הוא תהליך הכניסה, כיצד אימהות התחילו את המסע שלהן בתוך החינוך הביתי והשני הוא מה הלך הרוח הכללי המשתקף דרכן לגבי בחירתן.

תהליך הכניסה

בחלק זה תוצג תחילת דרכן של האימהות בחינוך הביתי.

מתוך הראיונות עולה, כי אימהות התחילו את דרכן בחינוך הביתי מתוך ״גלישה״ טבעית, תחושות בטן חזקות, רצון להישאר עם התינוק, חוסר רצון או יכולת להיפרד ממנו. הסיבות אותן הן מתארות נשמעות אינטואיטיביות ואישיות מאוד. הממצא החד משמעי העולה מתוך עדויות האימהות הינו כי הבחירה בשנים הראשונות של האימהות הייתה בחירה בדיעבד. דהיינו, כל האימהות בלי יוצא מן הכלל לא ידעו שהן תבחרנה להישאר עם הילדים בבית. לא הייתה בחירה מראש בחינוך ביתי. כמו כן עולה מהראיונות שלא נמצאה ולו אם אחת שבחרה להישאר עם הילדים בבית מתוך אמונה בצדקת הדרך או בהשפעת אידיאולוגיה חינוכית או משנה סדורה המתקפת את הבחירה.

ניתן לחלק תת הדברים שאמרו האימהות לשלוש קטגוריות: ציטוטים אשר מתארים את ההישארות בבית עם התינוק כמתגלגלת וטבעית – ׳גלישה טבעית׳; קושי גדול להיפרד מהתינוק– ׳לא רוצה להיפרד׳ ואימהות אשר מתארות את התוכניות שלהן טרום לידה ואת המהפך אשר הן חוות לאחר לידה – ׳הולדתה של אם׳.

גלישה טבעית – בחלק זה יוצגו ציטוטים המתארים אימהות אשר התגלגלו לחינוך ביתי מבלי לחשוב או לתכנן אותו. הן מתארות את התקופה הראשונה לאחר הלידה בה היה טבעי וברור להן שהתינוק נשאר איתן בבית. הן לא ידעו מה הן עושות, לא קראו לזה חינוך ביתי.

כשאלון נולד לא קראנו לזה חינוך ביתי. היה לנו ברור שהוא אתנו.. הצחיק אותי לתת אותו למישהו אחר וללכת לגדל ילדים של אחרים.

גלשנו לתוך זה, זרמנו עם הצורה של המשפחה... כשמעיין נולד היה לי מאוד טבעי שהוא נשאר אתנו. בכלל לא חשבנו על גן.

לא הייתי מודעת בכלל למושג חינוך ביתי. אני לא הסתכלתי קדימה במושגים של גן ובית ספר אני פשוט לא הבנתי.. זה נראה לי הכי טבעי שהילד נשאר איתי.

התגלגלנו לחינוך ביתי די במקרה. כשיעל נולדה, בכלל כל סגנון ההורות, לא חשבתי שלכאן נגיע... חשבתי שאני אחזור לעבודה כשהיא תהיה בת חצי שנה.

בחלק זה מתארות האימהות מציאות אשר איננה מתוכננת מראש או ידועה. תיאור האימהות נשען על אינטואיציה וההישארות עם התינוק מתוארת כמהלך טבעי.

לא רוצה להיפרד – בחלק זה האימהות מתארות את הקושי בפרידה מהתינוקות. הן לא מסכימות למסור את הטיפול בתינוק שלהן למישהו אחר. האימהות מתארות קשר וחיבור לתינוק הנולד ולא מצליחות לדמיין מציאות שהן נפרדות ממנו.

הבנתי שאני לא רוצה למסור את גור לשום רשויות. לא לבתי הילדים פה ולא לשום מקום אחר... הבנו שאנחנו עושים משהו מאוד פנימי, מהבטן...יש משהו פנימי. יש מנוע פנימי מאוד מאוד חזק.

כשמיכל נולדה הייתי אמורה לחזור לעבודה אחרי חצי שנה... יומיים לפני הבנתי שזה לא יכול לקרות, התקשרתי והודעתי שאני מתפטרת (5)

זה התחיל פשוט כי לא יכולתי. לא התחבר לי הרעיון של לעשות outsourcing  לגידול שלה.

על פי עדויות האימהות בחלק זה ניכר הקושי הגדול בפרידה מהתינוק. הן מתארות את הפרידה כלא הגיונית מבחינתן. הן לא מצליחות לראות או להבין מציאות בה הן מוסרות את תינוקן לטיפול של מישהו אחר. חלקן תכננו לחזור למקום עבודתן תוך תקופה מסוימת, כאשר בפועל הן מאריכות את השהייה עם התינוק ודוחות את חזרתן לעבודה עד להודעה על התפטרות.

הולדתה של אם – בחלק זה יוצגו ציטוטים המתארים את הפער בין התכניות של האם טרום הלידה ואת המהפך לאחר הלידה. חלק מהאימהות החזיקו קריירה ונאלצו לעזוב לאחר הילדה. הן היו בטוחות שיחזרו לעיסוקים שלהן לאחר הלידה, עבודה או לימודים, אך התכניות השתנו לאחר  הילדה.

החינוך הביתי לא התכוון להיות חינוך ביתי. הייתי קרייריסטית. פול טיים... נסעתי בכל הארץ ובחו״ל..  כשיצא לי הדבר הזה (מצביעה על הבת הבכורה), העולם התגלה לי מחדש. אני נולדתי מחדש... אחרי שישה חודשים הייתי צריכה לחזור לעבוד... והחלטתי שזה לא מעניין אותי. לא הייתה פה איזה אג׳נדה חינוכית קודמת. לא חשבתי על זה מראש. לא ידעתי שלא אשים אותן במסגרת... איך שהחזקתי אותה בידיים, העולם השתנה לי לחלוטין... רק כשהיא יצאה פתאום נהייתי אמא.

לפני שאיתי נולד הייתי בטוחה שאני משאירה אותו אצל חמותי, הולכת ללימודים וכשחוזרת אוספת אותו. ואז הוא נולד והבנתי שאין מצב שאני עוזבת את הדבר הזה... אמרתי, טוב, שנה אני אשאר אתו בטוח ואז אמרתי לקראת גיל שנה, שנתיים בטוח. וככה זה המשיך עד שהבנתי שגן זה לא, נלך לכיתה אלף. לא היה לי איזה רעיון של חינוך ביתי ובכלל רעיון של מה הולך להיות אחרי שאני אלד. לא הייתה לי איזה אידיאולוגיה ולא הייתי מחוברת בכלל.

ניכר, באופן חד משמעי וגורף, כי אימהות מתחילות את החינוך הביתי מתוך אינטואיציה, קול פנימי ורצון גדול להישאר עם התינוק בבית. האימהות מתארות מציאות אשר נחוות על ידן כעיוות והן לא מסכימות לקחת בכך חלק ולשלוח את ילדיהן למסגרת. הן נשארות עם ילדיהן בבית. חלק מהאימהות התפטרו מעבודתן על מנת להיות עם התינוק החדש בבית, חלקן עשו הסבה מקצועית לעיסוק אשר יאפשר להן להישאר בבית ועבור חלקן האפשרות להישאר בבית הייתה פשוטה יותר. משותפת לכולן היא בחירת הלב, בחירה אינטואיטיבית המשוחררת מאמיתות חברתיות.

כך הן מתחילות, מתוך הלב.

הלך הרוח תוך כדי החיים בחינוך הביתי

כל אם, במילותיה הייחודיות, תארה את תחושת המלאות, ההנאה, השמחה, המימוש העצמי והחשיבות הגדולה של השהייה בבית עם הילדים. כל אלו מבלי להתעלם מהקשיים והמורכבות הכרוכים בכך.

העדות האישית של האימהות ממחישה יותר מכל עד כמה הבחירה בחינוך הביתי מהווה נדבך אינטגראלי מחוויית העצמי שלהן ומתהליך ההתהוות של הזהות האימהית האינדיווידואלית שכל אחת מהן חווה. במרבית המקרים ההתייחסות של האימהות לבחירתן העידה על מוטיבציה פנימית. יחד עם זאת, נמצאו מספר מועט של אזכורים אשר עשויים להעיד על מוטיבציה אחרת. את הציטוטים אשר כללו מניעים שאינם מעידים על מוטיבציה אוטונומית ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: שיקול כלכלי; חוויות ילדות שליליות של האם בבית הספר (כילדה) וחוסר שביעות רצון של האימהות מהמערכת הבית ספרית. קטגוריות אלו יוצגו בהמשך.

החלק שלפנינו מציג קטעי ראיונות המעידים על המוטיבציה האוטונומית של  האם בבחירתה בחינוך הביתי. קטעי הראיונות יוצגו בשלוש קבוצות הכוללות בתוכן את הקטגוריות המעידות על נוכחותה של מוטיבציה אוטונומית: הנאה, סיפוק והרגשה טובה; חשיבות, עניין ותוצאות טובות; הגשמה, בחירה ומיצוי יכולות אישיות.

הנאה, סיפוק והרגשה טובה

בחלק זה נכללים ציטוטים המעידים על הקטגוריות: הנאה, סיפוק והרגשה טובה.

האימהות סיפרו כיצד השהייה עם ילדיהן גורמת להן אושר. הן עושות מה שנכון וטוב עבורן וניכר כי זה מסב להן הרגשה טובה ותחושת סיפוק

להיות עם הילדים שלי זאת זכות. זה סוג של עונג.

הרי אין דבר שגורם לנו יותר אושר. לי. לא יודעת מה עם אימהות אחרות. הדבר הגורם לי הכי הרבה אושר זאת השהייה הזאת עם הילדים (3)

אני במקום שטוב לי, אני לא עושה את זה כי צריך.. אני לגמרי נוכחת פה והכי בלב שלם.

אני מאוד שלמה עם מה שאני עושה. אני מאוד שלמה ומאוד טוב לי.

חשיבות, עניין ותוצאות טובות

בחלק זה נכללים ציטוטים המעידים על הקטגוריות: חשיבות, עניין ותוצאות טובות.

האימהות מתארות עד כמה השהייה עם הילדים חשובה עבורן. הן מלוות את ילדיהן בכל שלבי ההתפתחות וחוות איתם את החוויות היומיומיות הרצופות. הן מתארות עד כמה ההישארות בבית מהווה עוגן עבור הילדים ומייצרת אצלם ביטחון.

הרגעים האלה של להיות עם הילדים זה הנכס הכי חשוב בחיים.

לא פספסתי שום שלב או רגע בהתפתחות שלהם.

אנחנו חווים את החוויות ביחד והחוויות האלה הם מעצימות אותם לפחות כמו שהם מעצימות אותי... רציתי להיות אמא. ושזה דרש מה שזה דרש, במיוחד כל עוד הילדים ינקו והיו צריכים אותי קרובה ממש. אז הייתי קרוב ממש אבל לא מתוך איזה שהיא הקרבה או משהו כזה.

חשוב לי מאוד. זה נכון בעיני. חשוב לי כי אני רוצה לראות את הילדים שלי גדלים.

הגשמה, בחירה ומיצוי יכולות אישיות

בחלק זה נכללים ציטוטים המעידים על הקטגוריות: הגשמה, בחירה ומיצוי יכולות אישיות.

אימהות מתארות את הבחירה בחינוך ביתי כייעוד. כהגשמה. חלקן רואות בכך מקצוע לכל דבר אשר באמצעותו הן ממצות את יכולותיהן האימהיות והאישיות. הן מתארות עד כמה האימהות בחינוך ביתי הולמת את זהותן ואף מתארות את האפשרות להיות עם הילדים בבית כהגשמת חלום. בנוסף לכך, הן מתארות את הטבעיות של הבחירה עבורן.

הייעוד שלי הוא לגדל את הילדים שלי וזה הדבר שאני עושה הכי נכון. הכי נכון. אני אוהבת את זה. מבחינתי זה המקצוע שלי. וזה הדבר שאני הכי טובה בו.

אני עסוקה בלגדל את הילדים שלי וזה יושב לי שלם...אני רוצה להיות אמא נוכחת. להיות שם בשביל הילדים שלי... אני אמא. הייעוד שלי הוא אימהות, מכל הדברים שעשיתי בחיים שלי זה הייעוד שלי.

החינוך הביתי תואם גם את המהות שלי.

אני מרגישה מלאה. אני מרגישה בלמידה... אני מרגישה  מלאה כל כך.

השקט שלי הוא זה שאני איתם ורואה את ההתפתחות שלהם ואני לוקחת אחריות על זה... מודה לאלוהים כל בוקר שאלו החיים שלי.

זאת הקריירה שלי. זאת לגמרי קריירה. זה לא איזה אילוץ... אני לגמרי שלמה עם זה

זה נראה לי הדבר הכי טבעי בעולם.

צריך להבין שחינוך ביתי זה לא איזה הקרבה של האמא. האמא בוחרת.

ניכר מהציטוטים הנ״ל, כי האימהות מונעות מתוך מוטיבציה אוטונומית המתבטאת ברצון, תחושת בחירה ושמחה. אליבא דה עשור (עשור, 2001), המושג מוטיבציה אוטונומית מתייחס לרצון להשקיע זמן ומאמץ בפעילות מסוימת, גם כשהדבר כרוך בקשיים, במחירים גבוהים ובאי הצלחות. במקומות רבים בראיונות מדברות האימהות על הקשיים והמחירים ויחד עם זאת הן בוחרות בחינוך ביתי ומשקיעות בכך משאבים רבים:

הדבר הגורם לי הכי הרבה אושר זאת השהייה הזאת עם הילדים. אפילו לא הרגעים שאת רק מחייכת.

יש בזה קטעים שזה יכול להיות יותר אינטנסיבי אבל לצד זה יש מקום שזה לגמרי בחירה. בעיני זאת זכות גדולה.

וזה לא שהכול תמיד מושלם. יש לי את הרגעי שבירה שלי אבל במכלול אני לגמרי נוכחת פה והכי בלב שלם (20)

לא היה קל. היו לנו אתגרים. כי רק טום עבד ובהתחלה לא הרוויח כזה משהו. הייתה תקופה שאפילו עברנו לגור אצל אמא שלי כי באמת לא היה

אני עושה ג'גלינג עם חמישה כדורים (ילדים). לפעמים אני תופסת ולפעמים אחד נופל. אני לא קוסמת אבל בזכות זה שאני יושבת יותר בבית ובזכות זה שאני איתם אני מכירה את האיכויות שלהם לטוב ולרע.

ניכר על פי זיהוי הקטגוריות השלובות בראיונות כי האימהות מונעות מתוך מוטיבציה אוטונומית.

לא הכל סטרילי וורוד

היו מספר מקרים בהם נאמרו דברים אשר עשויים להעיד על פעולה מתוך מוטיבציה שאיננה אוטונומית.

את הציטוטים אשר כללו מניעים שאינם מעידים על מוטיבציה אוטונומית ניתן לחלק לשלוש קטגוריות: שיקול כלכלי; חוויות ילדות שליליות של האם בבית הספר (כילדה) וחוסר שביעות רצון של האימהות מהמערכת הבית ספרית.

שיקול כלכלי

השיקול הכלכלי הוצג בשני מקרים. האחד הופיע בתחילת הדרך, כאשר מדובר בילדים צעירים אשר לא הגיעו לגיל חינוך חינם. מקום נוסף בו הציגו האימהות את השיקול הכלכלי היה באי שביעות רצונן מהמערכת הציבורית וקושי כלכלי לממן מערכת חינוך פרטית.

לא השתלם לשלוח אותן לגן.

אם הייתה אפשרות כלכלית אז מאוד יכול להיות שהייתי מוצאת להם מסגרת פרטית.

חווית האימהות כילדות בבית ספר

במהלך הראיונות תארו האימהות את החוויות שלהן כילדות בבית ספר. הן תארו בעיקר חוויות שליליות הכוללות טראומות, חוסר רצון ללכת לבית הספר קושי חברתי ולימודי.

אין לי שום חוויות טובות או מחזקות מתקופת בית ספר.

אני זוכרת שלא רציתי ללכת (לבית ספר).

היה לי מאוד קשה בבית ספר. מכל הבחינות. חברתית ולימודית. לא הבנתי מה אני עושה שם. וממש כילדה חלמתי שמישהו ייקח אותי, שההורים שלי, שמישהו רגע ישים לב אלי וייקח אותי ויהיה איתי.

לא היה לי טוב בבית ספר אף פעם.

חוסר שביעות רצון מהמערכת הבית ספרית

אימהות מביעות את עמדתן בנוגע למערכת הבית ספרית. הן מוטרדות מרמת האלימות בבתי הספר ואף רואות בבית הספר מקום שהילדים נדרשים לשרוד בתוכו.

בית הספר השתנה. בקטע של האלימות. זה משהו שבזמן האחרון נורא מלחיץ אותי. אני רואה את זה בחוגים שלהם (אחה"צ), בקבוצות ווטסאפ זה נורא מפחיד אותי. אני יותר מפחדת לשלוח אותה לבית ספר... בבית ספר יש יותר את החרמות, את ההעלבות. ואני לא מדברת רק על המכות. אני מרגישה שאלימות נורא מפחידה אותי.

אני רואה את זה כמקום מאוד הישרדותי (את בית הספר). מקום שאת הולכת אליו לבד ואת צריכה להתמודד עכשיו. ממש כמו משחקי תפקידים שאת מאבדת את עצמך שם. להוכיח ולחפש ומשהו שם נורא לא נאמן לעצמך, כילדה. אתה צריך להיות מאוד מאוד מאוד חזק כדי לתת לזה לא  להשפיע עליך.

על אף המקומות הבודדים בהם ניתן לזהות מניעים שאינם אוטונומיים, החלק הבולט והארי של המניעים הינו אוטונומי לחלוטין ומתאים לפעולה הנעשית מתוך מוטיבציה פנימית. לאורך כל הראיונות נשזרו עדויות לכך כי אימהות בוחרות בחינוך ביתי מתוך מוטיבציה פנימית-אוטונומית. האימהות תארו את חוויתן הפרטית במגוון רחב של דרכים כאשר ניתוח הראיונות זיהה את הקטגוריות המעידות על מוטיבציה פנימית בכל הראיונות ובמקומות רבים במהלך הראיונות. יתרה מכך, אותם המניעים אשר הוצגו בפסקה הקודמת אין בהם להעיד על מוטיבציה חיצונית אשר מאופיינת בכך שהפרט עושה פעולה מתוך כפיה, אשמה ורצון לרצות והינו בעל מוקד שליטה חיצוני. לא ניתן לזהות קטגוריות אשר אינן שייכות למוטיבציה פנימית.

לסיכום

ראשית המסע - על מנת להבין באופן מיטבי את תהליך בחירתה של האם, חשוב לחזור למקום שבו סיפורה של האם התחיל. במהלך הריאיון התבקשו האימהות לספר כיצד התחיל החינוך הביתי שלהן. שם, בנקודת זמן זו, נחשף נתון מרשים ומפתיע. המחקר גילה, כי אימהות מתחילות את החינוך הביתי שלהן מתוך תחושה אינטואיטיבית, שזה הדבר הנכון עבורן ועבור התינוק שלהן. הן מביעות קושי גדול לעזוב אותו, מרגישות מחויבות לו ולא רוצות או יכולות לחלוק בטיפול ובאחריות עליו עם מישהו זר. לרוב הן אינן מכירות את תנועת החינוך הביתי או את האופציה לחנך מהבית.

 

מחקרים קודמים בנושא זה גילו כי ...אידיאולוגיה. בניגוד למחקרים אלו, עולה מהמחקר הנוכחי כי האמהות לא מחזיקות באידיאולוגיה נוקשה לדרך בה נכון לגדל ילדים והן בעיקר מתגלגלות עם התינוק בבית בשהות משותפת וללא תוכניות מרחיקות לכת. כך זה מתחיל. כבחירה של הלב.

 

ניכר כי האימהות נמצאות בעמדת בחירה מתמשכת. אין רגע לפני או רגע אחרי הבחירה. תהליך הבחירה הוא מתמשך כל הזמן. יש כל הזמן שאלות על זה, כל הזמן בדיקה של זה. לפיכך, המניעים בבחירתה של האם הם מניעים מתגלגלים דינאמיים ומתגלים. הבחירה נחשפת לאם בפיסות קטנות אשר אין בהם רמז לגבי ההמשך. אימהות בודדות מצהירות על חינוך ביתי נצחי. רובן מצהירות כי תמיד קיימת האפשרות לשלוח את אחד הילדים או את כולם למסגרת חינוכית חיצונית. מרבית האימהות מכירות במציאות כדינאמית ועל כן הן מתאימות עצמן ואת בחירתן בכל פעם מחדש לשינויים המתרחשים.

אימהות רבות טוענות כי לא ידעו שכך ירגישו לאחר הלידה ושלא הייתה להן דרך לצפות את זה או להתכונן לזה (לחינוך הביתי). הן בעיקר מדווחות על מסירות טוטאלית לתינוק וחוסר יכולת לדמיין את האפשרות לעזוב אותו.

סטרן (2000) בספרו ׳הולדתה של אם׳, פותח בפסקה ראשונה כך: ״מה שנולד בתודעתה של האם איננו יצור אנושי חדש, אלא זהות חדשה: התחושה של היות אם״. עוד מוסיף סטרן (שם), כי הלך המחשבה האימהי איננו נולד ברגע שהתינוק מגיח לעולם. הולדתה של אם איננה מתרחשת ברגע דרמטי אחד, אלא מתפתחת בהדרגה מתוך עבודה מצטברת. הלך המחשבה האימהי נמצא במרכז התודעה של האם בתחילת האימהות, וככל שגדל הילד ומתרחש לו תהליך הפרידה (כאשר הילד נמצא במסגרת חיצונית), עובר תהליך התודעה האימהית של האם שינוי, אשר במהותו הוא מסייע להסתגלות שלה לאימהות אחרת. סטרן טוען, כי בשלב זה האם נוטה להדחיק לסירוגין ובהדרגה את אותו הלך מחשבה אימהי (שם).

לדבריו של סטרן ( 2000), יהיה זה נדיר למצוא אם שאיננה כואבת, מדוכאת, חשה רגשי אשמה, מבולבלת או אמביוולנטית בקשר לשאלת חזרתה לעבודה.

ניתן להסיק מהמחקר הנוכחי, כי הלך המחשבה האימהי אשר מלווה את האם לאחר הלידה ומסתיים באופן הדרגתי עם חזרתה לעבודה, מלווה את האם הבוחרת בחינוך הביתי תקופה ממושכת יותר ומהווה מרכיב מרכזי בזהותה האימהית לכל אורך המסע שלה בחינוך ביתי.

 

מוטיבציה פנימית נובעת בעיקרה מסיפוק הצורך באוטונומיה. ניכר כי אימהות בחינוך ביתי, הבוחרות בחירה ייחודית וסוללות דרך חדשה, הינן בעלות תחושת אוטונומיה מרבית (ביחס לבחירה בחינוך ביתי) המאפשרת להן לערער מוסכמות חברתיות קיימות ולהתנהל מתוך תחושת חופש בבחירתן. ניתן להניח, כי סיפוק הצורך באוטונומיה אצל האימהות הינו אחד ההסברים לפעולתן מתוך מוטיבציה פנימית.

 

ג׳ון סטיוארט מיל, הפילוסוף הנודע שעסק בעיקר בחקירת המוטיבציה האנושית, טען כי ״האדם האוטונומי״ הוא אדם המכוון לעצמו, אותנטי, אדם אשר מסוגל לעצב ולממש תכנית חיים שתבטא את רצונותיו, מאפייניו, כישוריו ורגשותיו. זהו אדם אשר מסוגל להיות אחראי לגורלו, להשתנות, להגשים עצמו ולנהוג ביצירתיות. אוטונומיה מלמדת על אישור פנימי של פעולות האדם ונחווית כתחושה שפעולותיו שייכות לו ונובעות מהעצמי שלו. פעולה אוטונומית מעידה על כך שהאדם בחר בה והיא זוכה לאישורו הפנימי. החוויה של ההתנהגות המונעת מ״העצמי האמיתי״ היא המהות הבסיסית של אוטונומיה. ניתן לתאר אדם כאוטונומי יותר או פחות, בהתאם למידה בה הוא חי בהתאמה ״לעצמי האמיתי״ שלו.

ההגדרה הממצה של ג׳ון סטיוארט מיל כאילו שנכתבה ישירות על אימהות בחינוך ביתי. כפי שהראינו בפרק הממצאים, הראיונות חושפים את הלך הרוח של האם במהלך בחירתה בחינוך ביתי, הלך רוח המאופיין ביכולת אינהרנטית לעצב את חייה ואת חיי משפחתה באופן עצמאי כנגד כל הלחצים החיצוניים. הצורך לבחור במסע המיוחד נובע מתוך אושיות נפשה, מתוך תחושות פנימיות חזקות אשר מנחות אותה בדרכה הייחודית. גם היא לא ידעה שתבחר בדרך זו. רובן ככולן גדלו והתחנכו בסביבה חינוכית ומשפחתית נורמטיבית ואף עולה מתוך עדותן כי הן לא ידעו על קיומה של אפשרות לגדל ילדים מחוץ למסגרות החינוך הפורמאליות. הן נחשפו לאפשרות זו במהלך המסע האימהי המאוד אישי שלהן.

 

ואמנם, בהתאמה להגדרת ״האדם האוטונומי״ והגדרת המוטיבציה הפנימית בתוך תיאוריית ההכוונה העצמית, האימהות מעצבות את חייהן וחיי משפחתן על בסיס תחושות ומאוויים פנימיים הנובעים ממעיינות סובייקטיביים. הן מוכיחות מסוגלות גבוהה לעצב את חייהן בהתאם לחוויותיהן האישיות המתגלות תוך כדי תנועה. זהותן האימהית מתעצבת מתוך עצמן, בעיקר לנוכח הפערים המתגלים למול הסביבה החיצונית. לכל אורך הראיונות מספרות האימהות על הקשיים והמכשולים המאתגרים עמם הן נאלצות להתמודד ברמה היומיומית ודווקא לאור כל האתגרים הללו הן כמעט ולא העמידו בספק את הבחירה. בכך הן מוכיחות עד כמה הבחירה היא טבעית להן, ועד כמה היא תואמת את זהותן העצמית. וזה אכן תואם את הגדרת תחושת האוטונומיה המתבטאת גם במידת ההשקעה וההתמדה של אדם בפעולה אותה הוא עושה.

ממצא זה  מהווה פריצת דרך המאירה את תופעת החינוך הביתי בהקשר למוטיבציה לבחירה בו. במהלך הראיונות השתמשו האימהות בביטויים כגון: ׳טוב לי׳; ׳אני מאושרת׳; ׳כיף לי׳; ׳אני מגשימה׳; ׳הם מדהימים׳ – ביטויים המעידים על כך ש מוטיבציה אוטונומית היא זו העומדת בבסיס בחירתן.

חשוב לציין כי במהלך הראיונות, בנוסף לגילויי השמחה והסיפוק אשר הביעו האימהות, חלקן הביעו קשיים, דילמות, תסכול וחשפו את האתגרים הרבים איתם הן מתמודדות. האימהות החזיקו בהכרה שההחלטה לחנך ילד בבית הינה החלטה משמעותית בעלת השלכות מרחיקות לכת, הן על הילדים והן על המשפחה כולה. היכולת של האימהות להמשיך ולבחור בחינוך ביתי חרף הקשיים והאתגרים מחזקת את הידיעה כי מדובר במוטיבציה אוטונומית.

 

כאמור, בניתוח הנתונים עלו מספר מועט של סיבות אשר עשויות להעיד על מוטיבציה שאיינה אוטונומית. כגון: מספר אימהות אשר טענו כי בתחילת הדרך לא השתלם כלכלית לשלוח את הילדים למוסדות פורמאליים; אימהות אשר קישרו בין בחירתן בחינוך ביתי לחוויית הילדות שלהן בבית הספר; ואימהות אשר הביעו חוסר שביעות רצון מהמערכת הבית ספרית הקיימת, מאחר ומדובר במספר מועט של סיבות, ומאחר ומרבית הסיבות שעלו בראיונות מצביעות על מוטיבציה פנימית, ניתן לראות בדבר בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

מאמרים נוספים

לקבלת עדכונים ניתן להרשם כאן

© כל הזכויות שמורות לד״ר ענבל כהן מידן

האתר נבנה ע״י ענת בילינסון