.png)
כי זה טוב מדי ונעים מדי וכיף מדי.
כי זה לחבק מדי ולנשק מדי ולהיות מחובר ומקושר מדי ולאהוב מדי!
ומה רע במִדַּי? מה רע בהכי הרבה מכל השפע הזה?
שלא נתרגל? שלא נתמלא מדי? שלא נשבע מדי? שחלילה לא נהיה מוכנים ליום סגריר?
בעולם המבוגרים פינוק הוא לגיטימי! מוערך! ומקודש! אני יודעת לנקות את הבית, ומתפנקת בעוזרת. אני יודעת לבשל ומידי פעם מתפנקת במסעדה. אני יודעת לגזום את השיחים והגנן מגיע. אני יודעת לקחת את האוטו שלי למוסך ונהנת שבן זוגי עושה את זה בשבילי. אני יודעת למזוג לעצמי מים ומידי פעם מבקשת מהילדים. אני יודעת להכין לעצמי קפה והכי נהנת שמכינים לי.
בעולם הילדים פינוק הוא רק במידה! בשליטה! כשמתאים! ואם בכלל.
׳מה שהוא מסוגל לעשות בעצמו – אל תעשי בשבילו׳ - המלצה ריקה ומנוכרת.
היא יודעת להסתרק ומבקשת שאסרק אותה בכל ערב.
הוא יודע להתקלח ולעיתים מבקש שאקלח אותו כי נגמר לו הכח.
הוא יודע להתלבש לבד ובימים על עייפות הוא מבקש שאלביש אותו.
אני מעודדת אותם להתפנק, להזדקק, לדעת לבקש אפילו רק כדי לנוח לרגע. בלי הסברים.
מה רע לנוח?!
ללמוד להתפנק זה שריר. עבורי זאת היתה עבודה קשה.
גדלתי באווירה שפינוק זה מותרות אסורות.
אפשר רק קצת ובמידה עדיף בסתר או בגניבה.
מה רע להתפתח ולגדול בתוך גבולות גמישים?
מה רע בהתפתחות ספיראלית?
מה רע בהתפתחות שהעטיפה שלה היא קשר ואהבה?
האם הסרגל הלינארי הוא טוב או נכון יותר?
אני בוטחת ביכולות שלהם, אני סומכת על הרצון הטבעי שלהם לעצמאות.
והם סומכים עלי! כי כאשר אני לא יכולה להיענות לבקשה שלהם - הם רק מתבאסים ואנחנו מוצאים פתרון ביחד.
פינוק הוא חיובי ונחוץ בתוך קשר. פינוק הוא היכולת להרפות. להתמסר. לסמוך.
ולא הכל זה פינוק.
אם הוא יזעק ל״ מים״ ואגיש לו ״עוגת שוקולד״ - זה איננו פינוק. זה פספוס.
אם אנסה לפצות אותו בחפצים על קרעי קשר - זה איננו פינוק, זה פספוס.
אם אבקש קרבה פיזית מופרזת כי נשארה בי אשמה - זה איננו פינוק.
מתוך קשר שמבוסס על קרבה, על אהבה ועל אמונה- גם לצאת עם צעצוע יקר מחנות - זה פינוק לגיטימי!
