קרואסון שקדים

אם אני הייתי נתקלת בטקסט הזה, כנראה שלא הייתי מגיעה לסופו, 

ככל שהייתי מתקדמת הייתי חושבת עד כמה הוא רדוד, לא מפותח, מרגיז ולא ראוי. 

הייתי חוששת שטקסט כזה יגיע לעיניה של ביתי.

ממש ככה. גם כנראה שהייתי עושה Unfollow. 

אבל יש לי משהו להגיד והוא הרבה זמן בראש שלי. כדי להיפטר ממחשבות שחוזרות על עצמן - אני חייבת לכתוב אותן.

אף פעם לא עשיתי הכנה או הקדמה לפני שהתבטאתי אבל עכשיו אעשה, נראה לי שצריך. 

מזכירה לי ולכן, שאני מדברת רק אותי, רק את עצמי, את האתגר שלי. 

אין בתוכן הזה כוונה לפגוע או להצביע על אף אחת ואחד. אין בתוכן הזה להעיד על משהו אוביקטיבי. זאת ההתמודדות שלי.

טוב, אכלתי את הראש, לפחות לא איזה בורקס.

מתחילה.

הבוקר ראיתי על המשקל 62.8

הבטחתי לעצמי שכאשר אראה את המשקל הזה, אלך לאכול קרואסון שקדים.

למה? כי לפני שהתחלתי את התכנית לא הספקתי.

להישקל או לפצות בקוראסון שקדים זה בדיוק מה שניסוי ללמד אותי לא לעשות,

אבל תמיד עשיתי את הדברים בדרכי.

המאבק בקילוגרמים העודפים תמיד הטריד את מנוחתי, וככה נדדתי מתכנית לתכנית מקביים כאלה לאחרים.

אף אחד אף פעם לא הצליח לשכנע אותי שאוכל הוא רק אוכל.

אוכל הוא הרבה דברים בשבילי ואם אצטרך לסכם את היחסים שלי עם אוכל,

אוכל לומר בגאוה מפוקפקת כי אלו יחסים של אהבה ותאווה.

כן כן, כזה בדיוק.

אוכל טוב וטעים הוא עבורי שמחה ונחמה.

פחמימות וסוכרים- על אף התזרות רבת שנים, לא נפרדנו לנצח.

כי אין נצח, ואין אף פעם ואין תמיד.

אני לא יכולה לשאת מגבלות מוחלטות באף תחום.

ונכון, בעולם מתוקן הייתי אמורה לאהוב ולהשלים עם הגרסה השמנמנה שלי -

אני לא מצליחה!

ואל תציעו לי תכניות העצמה, דימוי עצמי חיובי ואהבה עצמית. זה לא ילך.

אני אוהבת את עצמי אך מעדיפה את הגרסה הקלילה והדקה יותר, שלי. 

הגרסה הזאת שלי, הקלילה, לא מסונכרנת עם תשוקתי לחיי השפע הטעימים.

וכן, אני יודעת שגם קינואה, ירקות, עדשים מונבטות וסטייק כרוב הם שפע…

אבל העונג הגדול שלי נמצא באזור קצת אחר. 

מפה לשם, הסיכום שלי עם החיים זה איזונים.

אימצתי כמה הרגלים משמעותיים וכל השאר נתון לעבודה שוטפת ומשא ומתן תכוף בין היצרים לסופר אגו.

אבל היום, ממש היום, ראיתי על המשקל 62.8 ואני בדרך לאכול קרואסון שקדים.