הרגע הזה

הרגע הזה שאני מבינה

מבינה ומרגישה שמשהו השתנה

משהו אחר קורה פה

משהו אחר מתאפשר

האחר הזה הוא אחר

לא קל יותר ולא קשה יותר

פשוט אחר

ואני שחשבתי שכבר יודעת

מגלה עולם מופלא וחדש

מתרגשת ומתמסרת.

הייתי שם כל כך צמוד שלא יכולתי לראות את השינוי בפעימות זעירות. עד לבוקר הזה: העגלה עוד הייתה באוטו, שער מדרגות הבית ננעל בין הקומות, הטיטולים היו בתיק ודחיתי את שיחות הטלפון, המקלחת, הכלים והנשימה לשמונה בערב.

פתאום כאשר הרמתי את הראש יכולתי לראות כמה הם גדלו! ואין פה פעוטות. באופן טבעי משתנה גם האימהות שלי וחלקים אחרים ממנה מגיעים לקדמת הבמה. שרירים אחרים מופעלים והשינוי מרגש ומעצים. 

כבר אין פה אף אחד שמבקש ציצי,

ואין אף אחד שזקוק לשנת צהריים,

כאבי בקיעת השיניים מתחלפים בפיות שיניים,

אפשר להיכנס לסוּפר ולצאת בשלום,

אין צורך לצאת עם תיק עמוס בכל טוב כאשר קופצים לגינה או לחברים.

וממש לא נחוץ ללכת אליהם לשירותים לשאול אם מסתדרים.

הרגע הזה שאני כבר לא מנחשת מה כואב, מציק, מפריע, מעליב - הם מסבירים ומספרים, גם אם זה מבעד לדמעות.

לא הכל הרמוניה ואפילו לא הרוב. האתגרים התחלפו באחרים. ואחר זה מרענן.

ה״זמן לעצמך״, הזה שכולם מדברים עליו, זה שכבר שנים אני שומעת אותו ולא יודעת מה לעשות איתו, רק מזיזה אותו מצד לצד.. אז הנה הוא פה. הוא קורה גם לידם. בצורה טבעית הוא מתאפשר. הרבה יותר. בשקט ובלי אשמה. 

עידן חדש! מרגש! ומדויק! 

ועד לפעימה הבאה – חוגגת.