הוא לא חייב ללכת לצהרון

הוא לא חייב ללכת לצהרון!

האמת? הוא גם לא חייב ללכת לגן או לבית הספר.

וגם לא לחוג אחרי הצהריים או לחבר.

הוא יכול ללכת לגן, לחוג, לביה״ס או לחבר,

אם החלטתם שזה מה שנכון וזה מה שכדאי שיקרה.

אבל הוא לא חייב! וגם אתם לא חייבים!

אז מה אם כולם שם ושם ושם ושם

אז מה אם ילד בגילו צריך וצריך וצריך

הוא לא חייב!

וגם אתם לא.

תשאלו את עצמכם:

האם אנחנו בוחרים בזה כי זה משמח אותנו?

מקדם את המטרות ההוריות שלנו?

את החיים שאנחנו רוצים?

האם מקדם את הילד שלנו?

מעצים אותו? תורם להתפתחות שלו במובן מסוים?

אבל לא כי צריך,

ולא כי כולם,

לא כי ככה זה.

תעצרו, תשאלו, תבחרו.

תהיו המהנדסים והאדריכלים של החיים שלכם,

של הילדים שלכם, של המשפחה שלכם.

ויכול להיות שתישארו בדיוק עם אותן הבחירות,

אחלה.

לפחות תדעו שזאת היצירה שלכם ולא של אף אחד אחר.

ולפעמים אני חושבת לתלות בקליניקה את המשפט הבא:

״אתם לא צריכים ולא חייבים כלום לאף אחד.

עכשיו בואו נדבר על איך אתם רוצים שהחיים שלכם ייראו באמת״

אפשר לדמיין את האנחת רווחה שנשמעת עוד לפני שההורים מתיישבים.