פרק 19 - המסלול לקבלת פטור מחוק חינוך


פרק 19 בפודקאסט ד"ר אמא - לקריאה

ניתן להאזין לפרק פה: https://bit.ly/2C7QLLa


שלום לכולם, ברוכים הבאים לפרק נוסף בפודקאסט ד״ר אמא. מה שלומכם?

הפרק שלנו היום יעסוק בקבלת פטור מחינוך חובה.

במילים אחרות – איך לקיים חינוך ביתי כחוק.

כל התהליך של קבלת הפטור הוא לרוב לא משהו מאוד מהנה והוא בעיקר עלול קצת להבהיל כאשר עומדים מול זה בפעם הראשונה או אם חלילה קיבלתם סירוב או איזה דרישה מציקה במסגרת האישור.

אבל אני רצה קדימה.. רגע.. נגיע להכל...

אם מסתכלים על זה בצורה פשוטה יש שתי התמודדויות בתהליך. האחת היא כתיבת הבקשה והשניה היא התמודדות עם ביקור המפקחת.

אני לא יודעת איזה מהחלקים מעסיק אתכם אבל אני בטוחה שאחרי הפרק הזה שני החלקים יראו קלילים, אפשריים ופשוטים יותר.

טוב.. בואו נתחיל.

כולנו כפופים לחוק חינוך חובה – הוא בעצם נקרא חוק לימוד חובה, הוא נחקק בשנת 1949 החוק קובע כי כל ילד בישראל חייב להיות במסגרת חינוכית (גן או בית ספר).

הוא תקף החל מגיל 3 ועד סיום כיתה י"ב.

עד לפני מספר שנים חוק חינוך חובה היה תקף מגיל חמש והחל משנת תשע״ו שזה ספטמבר 2015 החוק הורחב לגיל שלוש.

החוק מחייב את ההורים לרשום את הילד למוסד חינוכי ולדאוג להופעתו הסדירה של הילד ללימודים.

זה לשון החוק.

בחוק ישנו סעיף 5 שהוא סעיף הפטור, יותר נכון 5ב׳, שמקנה לשר החינוך את הסמכות לפטור את הילד והוריו מהחובה הזאת. הוא מנוסח באופן עמום מאוד. השר יכול לפטור את הילד ואת הוריו מחוק חינוך חובה מטעמים מיוחדים. או שהשר משוכנע שהילד לא יכול לפקוד את מערכת החינוך.

אל תברחו מהפרק, אני מבטיחה שתכף החלקים המעניינים באמת יגיעו אבל אני כן רוצה לתאר בקצרה את המאבק הכל כך חשוב של ההורים שהיו פה לפני שלושה עשורים וסללו לכולנו את הדרך.

בתחילת שנות התשעים, כל עניין החינוך הביתי לא היה מוסדר או מוכר למשרד חינוך, בטח לא לגיטימי. היו אז בארץ משפחות בודדות שבחרו בחינוך ביתי, חלקן בכלל עשו עליה מארצות הברית, שם החינוך הביתי היה ועדיין נפוץ יותר מאשר בארץ.

אנחנו מדברים של שנת 1994, הצטברו על שולחנו של שר החינוך כעשר בקשות לחינוך ביתי. שר החינוך אז היה אמנון רובינשטיין.

בעקבות אותן הבקשות של המשפחות הוקמה וועדה אשר מטרתה לבחון את עניין החינוך הביתי.

משרד החינוך ראה אז בחינוך ביתי תופעה חדשה, ייחודית ושולית, בסוגריים אני יכולה לומר שרבים עדיין תופסים אותה ככזאת.

אני אנסה לקצר – אותה הוועדה המליצה על תהליך לקבל הפטור מחוק חינוך חובה אבל אז שר החינוך הוחלף, כל מה שהשיגו ההורים והוועדה – בוטל.

מרבית המשפחות שבחרו אז בחינוך ביתי עשו זאת ללא אישור ממשרד החינוך אבל המאבק של חלק מהמשפחות מול משרד החינוך המשיך ובשנת 2002 יצא חוזר מנכ״ל אשר מאפשר היתר לחינוך ביתי. באותו חוזר המנכל היו כל מיני סעיפים אשר מבטאים בבירור את חוסר ההבנה של המשרד את החינוך הביתי. לדוגמא: ההורים היו צריכים להציג שלילד יש בעיה חריגה, לדוגמא חרדות או כל בעיה אחרת שבגינה הילד לא יכול להגיע למוסד החינוכי. ילדים נדרשו לעבור מבחנים כל מיני, לדוגמא מבחן טובה שהוא נועד לאבחן הפרעות קשב וריכוז וכל מיני אבחונים נוספים... וכל זה כדי להצדיק את החינוך הביתי.

ב 2006 פורסם עוד חוזר מנכל חדש עם שיפורים מסוימים לטובת המשפחות לדוגמא: התבטל התנאי שילדי חינוך ביתי צריכים לעבור מבחני מייצב... ויש שם איזה נוסח עמום לגבי הדרישות הלימודיות מה שאפשר לימוד חופשי יותר מה שנקרא Unschooling.

אבל ההורים לא היו שבעי רצון מהנוסח הקיים ועתרו לבג"ץ. התארגנה עתירה של 100 הורים.

בעקבות אותה העתירה באפריל 2009 פורסם חוזר מנכ"ל מעודכן בעניין החינוך הביתי (זה בעצם החוזר האחרון שפורסם). בחוזר מוצגים התנאים לקבלת אישור לחינוך ביתי.

אני מאוד ממליצה לקרוא את חוזר המנכל האחרון, הוא מפרט את כל הדרישות של משרד החינוך מהמשפחה המבקשת פטור מחוק חינוך חובה.

אני מספרת לכם את כל זה כדי שנראה את ההתפתחות של מערכת היחסים בין החינוך הביתי לבין משרד החינוך. תוך זמן לא ארוך עברנו דרך ארוכה. ממצב שאין בכלל התייחסות לחינוך ביתי עד למצב של אישור לקיים חינוך ביתי כמעט לכל דורש.

חשוב מאוד לראות את ההתפתחות הזאת.

כמובן שיש עוד דרך ארוכה אבל אני רוצה להאמין שזה רק ילך וישתפר.

גם היום יש משפחות שנמצאות מתחת לרדאר וזה אומר שהם לא קיבלו פטור מחוק חינוך חובה, כל אחת מהשיקולים שלה. רבות מהמשפחות שהיו מתחת לרדאר התמודדו בשלב מסוים עם קבלת הפטור וזה כאשר הרשות הבינה שהם מקיימים חינוך ביתי ופנתה אליהם. לעשות את התהליך ככה – לפעמים זה פחות נעים.

אני כן ממליצה להיכנס למסלול מסודר. ככל שמתחילים מוקדם יותר זה גם פשוט יותר ונכון, זה לא תמיד שיא הכיף זה מקנה שקט.

יהיו גם הורים שיטענו ובצדק מסוים שאבסורד לבקש אישור מהמדינה כדי לגדל ולחנך את הילדים שלהם. אני יכולה להבין את התחושה הזאת ואפשר לעסוק בעניין הזה ולהגיע למחוזות פילוסופיים, היסטוריים פוליטיים ואפילו פסיכולוגיים אם תרצו. אך בד בבד נעשה כל מה שניתן כדי לקבל בנחת את האישור.

קיימים שלושה מקרים בהם משפחה מגישה בקשה לחינוך ביתי:

© מקרה ראשון - הילד נמצא בבית מיום לידתו והגיע לגיל חינוך חובה, הגיל המופלג – גיל שלוש.

© מקרה שני - הילד נמצא במסגרת חינוכית והמשפחה נערכת לחינוך ביתי לשנה הבאה.

© מקרה שלישי - הילד נמצא במסגרת חינוכית והוחלט על ידי הוריו להוציא אותו במהלך שנת הלימודים, במקביל להגשת הבקשה או אפילו לפני הגשת הבקשה. זה בדרך כלל איזה הוצאת בזק או חרום כזאת. או אפילו לא משהו דרמטי אלא החלטה שנעשית תוך כדי שנת הלימודים.

להוציא ילד מהמערכת במהלך שנת הלימודים יכול להיות מורכב יותר. גם אם נצמד לחוק, הילד אמור להיות בתוך המערכת עד אשר מתקבל אישור, המציאות לא תמיד מסונכרנת עם הסעיף הזה. ובכל מקרה אם משפחה נמצאת בסיטואציה הזאת – חשוב לנהל את התהליך באופן מחושב, חכם אינטגרטיבי.

חוק חינוך חובה, באופן רשמי הוא מגיל 3, נכון יהיה לרגע להתייחס בנפרד לקטנטנים שזה גילאי

שלוש עד חמש – בגילאים האלו הרשויות השונות מתנהלות קצת אחרת. יש רשויות אשר מבקשות אישור פורמלי ומסודר החל מגיל שלוש ורשויות אחרות מסתפקות בהודעה או הצהרה בכתב. שיחה למחלקת חינוך ברשות שלכם – תעזור לכם להבין מה אתם נדרשים לעשות בגילאים הצעירים. אני כן יכולה להגיד שהרבה משפחות מעדיפות להסדיר את האישור כבר מגיל שלוש גם אם הרשות לא דורשת את זה.

אני כבר אומרת שאתייחס לתקופה המיוחדת שלנו – תקופת הקורונה – לקראת סוף הפרק. אבל אני אתחיל מהתהליך כפי שהוא, בלי הסייג הזה. אבל בהחלט אנחנו נמצאים בתקופה שהיא קצת אחרת ויש לזה משמעות מבחינת התהליך.

אמרתי בתחילת הפרק שישנם שני מוקדים שמרבית המתח מתרכזים סביבם.

כתיבת הבקשה ושליחתה וביקור המפקחת.

נתחיל בכתיבת הבקשה

הנחת המוצא - אתם ההורים! ואתם אחראים על טובת הילדים שלכם. הם בחסותכם ואתם האמונים על הטוב ביותר עבורם, כמובן על פי תפיסת העולם שלכם, על פי הסטנדרטיים שלכם.

יחד עם זאת חשוב להחזיק בראש שגם משרד החינוך או נכון יותר, אנשים שתפגשו מטעמו, רואים עצמם כאמונים על טובת ילדי ישראל, כולם. הם בלב שלם מאמינים כי המקום הנורמטיבי והעדיף לילדים לגדול בתוכו, הוא בתוך מערכת החינוך עצמה, על אף שהם, יותר מכולם, מכירים את מגבלות המערכת – הם מאמינים באמונה שלמה שמקומם של ילדי ישראל הוא בתוך המערכת.

מתוך ההכרות שלי עם אנשי חינוך רבים, חלקם אפילו בתפקידים בכירים, אני נדהמת לגלות בכל פעם מחדש כמה ההכרות עם החינוך הביתי היא חסרה.

אני רואה את זה בכל מיני הזדמנויות. אם זה בכנסים כאשר אני נדרשת להציג את החינוך הביתי ולענות על שאלות בעניין ועד לזה שגם אני זכיתי לארח פה נציגים שונים מתוך מערכת החינוך.

המפקחת הראשונה שהייתה אצלנו היתה מאוד נחמדה ומתעניינת אבל בתמימותה היא הגיעה עם מערכת שבועית ריקה מחולקת לעמודות לפי ימים ושעות. היא רצתה שאעזור לה למלא את המערכת בהתאם למערכת שלנו בבית. זה היה רגע קצת מביך אבל בסופו של דבר היתה לי הרבה חמלה לניסיון שלה להבין מה לעזאזל אנחנו עושים פה. היא יצאה עם מערכת יתומה.

חשוב גם לזכור שנציגי משרד החינוך הם שונים מאוד בגישה שלהם לחינוך הביתי, בהכרות שלהם את החינוך הביתי. יש את התומכים, המבינים המכילים ויש את אלו שלא מכירים והמסויגים ואפילו מתנגדים. אתם לא יודעים את מי תפגשו בדרך.

מה שנכון כמעט תמיד הוא שכל איש חינוך, באשר הוא, יעכל בצורה מיטבית יותר את החינוך הביתי, ככל שהחינוך הביתי יהיה קרוב לאיזה תמונה נורמטיבית. ומה זה אומר תמונה נורמטיבית, ושוב נשאיר לרגע את הדיון הפילוסופי בצד... נחזור לעניין הזה עוד מעט, כאשר נדבר על ביקור המפקחת.

אז אם אתם עומדים לפני קבלת אישור – הדבר הראשון יהיה להבין לאיזה מחוז אתם שייכים לפי אזור המגורים.

זה לא תמיד ברור – לדוגמא נתניה שייכת למחוז תל אביב ולעומתה פרדסיה שנמצאת קרובה גיאוגרפית לנתניה – שייכת לאזור מרכז.

אבל זה די פשוט - לכל מחוז אתר אינטרנט אשר בתוכו מפורטים שמות היישובים השייכים אליו.

הבנתם לאיזה מחוז אתם שייכים, לכל מחוז יש מנהל מחוז ומתחתיו פונקציה, אדם, בשר ודם שמרכז את עניין החינוך הביתי במחוז. זה נקרא הרפרנט של החינוך הביתי במחוז – הוא אחראי ומרכז את כל הבקשות לחינוך ביתי. במחוז מרכז נכון להיום זאת אוריאן נויימרק.

הרפרנט מעביר את הבקשה שלכם למפקח הרלוונטי, לפי מקום המגורים שלכם והוא מתאם אתכם ביקור, המפקח או מישהו מטעמו.

מי מנהל המחוז פשוט להבין בתוך האתר של המחוז שלכם. לגבי מי האחראי לחינוך הביתי במחוז שלכם - אפשר להתקשר למשרד של המחוז ולבדוק והיום גם שאלה פשוטה באחת מקבוצות הפייסבוק של החינוך הביתי תעלה לכם את התשובה.

באותה ההזדמנות שאתם מבררים מי האדם במחוז שאחראי על החינוך הביתי - ניתן גם לברר כיצד המחוז מבקש שהבקשה תוגש אליו. במייל, בדואר או אולי אפילו בטופס מקוון. אני יודעת שישנם מחוזות שעברו לטופס מקוון.

תבררו למי אתם שולחים ואיך אתם שולחים.

את הבקשה מגישים למנהל המחוז, לרפרנט החינוך הביתי והעתק למחלקת החינוך בעיר/יישוב שלכם.

אחרי שכבר ברור למי ואיך שולחים כל מה שצריך זה לכתוב את הבקשה. נעבור פה על הדברים המרכזיים.

תורידו את הטפסים מהאתר של משרד החינוך

זה נקרא:

טופס בקשה לפטור מחוק לימוד חובה

וגם קווים מנחים להצגת התכנית

אני ממליצה בשלב הזה להסתכל על בקשות שאושרו – של ילדים בגיל של הילדים שלכם. זה עוזר, נותן כיוון, השראה.

אבל כמובן שהבקשה שלכם היא שלכם. אתם תצטרכו לעמוד מאחוריה.

בתוך הבקשה, תתבקשו להתייחס למקצועות הליבה. מקצועות הליבה: בגילאים הצעירים זה חשבון, עברית, מדעים, חינוך גופני אחכ יש גם תנך, אנגלית. יש גם מקצוע חברה, כישורי חיים. גם לגילאי גן יש מקצועות ליבה, זה מאוד בסיסי ונקרא מקצועות ליבה קדם ייסודי. יש לכם את זה בקווים המנחים להצגת התכנית.

לא להיבהל ממקצועות הליבה.. כי כל מקצוע ליבה ניתן לתרגם ליום יום שלכם.

בואו ניקח לדוגמא חשבון. אני כרגע מתייחסת לגילאים הצעירים אבל אפשר כמובן לפי אותו העיקרון להסיק על הגדולים יותר למרות שכאשר הילדים גדולים יותר – משרד החינוך ירצה לראות יותר הישגים שהם תואמים את המצופה מהילד לפי גילו הכרונולוגי – אבל זה באמת שייח אחר וגם פה אני מכירה משפחות רבות שדוגלות בחינוך חופשי לאורך כל הדרך.

אני בכוונה מתנסחת ככה מכיוון שאני עדה לתהליכי למידה מאוד מגוונים ויצירתיים אבל זה לא העניין, אני ממשיכה.

נקח את מקצוע הליבה מתמטיקה – אתם צריכים לפרט בבקשה כיצד ילדיכם ״רוכש״ את הידע וגם מה הוא כבר יודע ומה אתם מצפים ממנו בתחום זה.

חשוב מאוד להיות אותנטיים. להציג את הדברים כפי שהם. אין צורך לציין שהילד כבר שולט בפונקציות טריגונומטריות בגיל שבע.. אגב, גם אם הוא ״כביכול״ לא עומד בצ׳ק ליסט שתואם (לפי משרד החינוך) את בני גילו – אפשר לנסח זאת בחכמה ולהסביר – לחבר לתפיסת העולם שלכם ולדברים אחרים שהוא מתעניין בהם.

בתחום החשבון תספרו מה הוא עושה ביום יום אשר מסייע לו לרכוש הבנה מתמטית. הוא מונה ביצים בתבנית, מחלק פיצה, מודד מצרכים לעוגה, ממיין חלקי לגו, סופר אבנים בגינה וכו׳.

אם הוא גם יושב על חוברות או רוכש מיומנויות דרך אתרי לימוד או משחקים מקוונים – אחלה – תציינו זאת.

וככה לגבי כל תחום ליבה.

תזכרו שילד שלכם איננו חלק מהמערכת הפורמאלית ואין צורך להכניס את המערכת הביתה – אם זה לא מתאים לכם.

מעבר לתחומי הליבה – אם יש תחום מסוים שהילד מתעניין בו – תכתבו על כך, תספרו.

חשוב מאוד שהבקשה תשקף את המצב כפי שהוא. שתוכלו לעמוד מאחורי הבקשה.

ותוסיפו כל דבר אחר שאתם עושים: מפגשים, חוגים. תספרו איך את מעבירים את היום.

סיימתם לכתוב את הבקשה, תעברו עליה, תראו שהיא מנוסת היטב, ללא טעויות הגהה, תצרפו צילום תעודות זהות שלכם ההורים, תחתמו..

זה לכאורה נראה קוסמטי אבל האמינו לי שזה מעיד על רצינות. ולא קשה לדאוג לכך שהבקשה תוגש בצורה יסודית.

כאשר שלחתם את הבקשה – העברתם את הכדור למחוז שלכם. תשמרו איזה אישור או תבקשו פידבק שהבקשה אכן נשלחה.

פעם היה אישור דואר רשום, היום אני מקבלת במייל מהמחוז שהבקשה עברה למפקחת. אני מאמינה שכל מחוז מתנהל קצת אחרת.

אם לא קיבלתם פידבק אחרי חודש – תבקשו אותו.

מרגע הגשת הבקשה, משרד החינוך מחויב לתת לכם תשובה תוך שלושה חודשים. התשובה היא תשובה אחרי ביקור מפקחת.

זמן הגשת הבקשות הוא בדרך כלל סביב מרץ-אפריל. זה הזמן המקובל. אך אפשר בהחלט להגיש כל השנה, תלוי בסיטואציה.

השלב הבא הוא – ביקור המפקחת.

יתאמו אתכם ביקור והפורום של הביקור מאוד משתנה. המפקחת יכולה להגיע לבד או עם עוד אנשים איתה. לפעמים תגיע קצינת ביקור סדיר, או מפקחת של גנים פלוס מפקחת ביה"ס – אם יש שני ילדים בגילאים שונים. או מפקחת שמסיימת תפקיד עם זאת שנכנסת במקומה. כבר שמעתי על כל מיני הרכבים. לפעמים אפילו נציג מהרווחה אם הם מרגישים שיש צורך בכך.

הרבה פניות מגיעות אלי נסערות לפני ביקור המפקחת. יש הרבה חששות לפני הביקור.

זה בהחלט מעמד לא כל כך נעים. מישהו זר נכנס אלי הביתה לבדוק אם אני ראויה להמשיך לעשות את מה שאני עושה שזה בעצם לגדל ולחנך את הילדים שלי. שלי. איך שאני מאמינה ורוצה ובוחרת.

ואפילו אולי בסוף הביקור אקבל איזה ציון או הערות לשיפור. זה באמת מעמד לא נעים.

אבל צריך לעבור את זה. ואפילו יש מקרים שזה עובר ממש בטוב. בחיי שאני מכירה לא מעט כאלה.

להכנה לביקור יש חשיבות גדולה. בעיקר להכנה שלכם – ההורים.

כי הילדים לא ממש צריכים הכנה, מעבר למשהו בסיסי מאוד. הם יצטרכו אתכם רגועים ובטוחים.

מה גם שלרוב אין לנו מושג מה יהיה בפגישה וכל הכנה מורכבת תהיה מיותרת.

אבל מה כן אפשר לעשות כדי להגדיל את הסיכויים שזה יעבור טוב:

בסופו של דבר אנחנו צריכים את ברכת הדרך שלהם לשנה או אפילו שנתיים.

אני אגיד פה כמה דברים שלדעתי מייצרים אווירה טובה ומגדילים את הסיכוי שהביקור יעבור טוב. אולי לא תסכימו עם כולם. זה לא חקוק בסלע, מה שלא מתאים לכם תדלגו -

  • לארגן את הבית שיהיה נעים ומזמין – לא ניקיונות פסח אבל גם לא בלגן קיצוני. משהו נעים.

  • אפשר להדפיס את התכנית אשר הגשתם למחוז. יתכן שעבר זמן בין הכתיבה שלכם את הבקשה לבין הביקור. כדאי לעבור עליה לפני הביקור.

  • ממש ממש חשוב - לדבר רק על אהבת מרדכי – מדוע אתם מחנכים מהבית. כי זאת הדרך הטובה והנכונה עבורכם! אם יש לכם מחשבות שליליות על המערכת – זה בסדר אבל תשאירו את כל זה לשיחה אחרת. זה לא המקום. למרות שזה בוער בכם וזאת האמת שלכם וחשוב לכם להשמיע אותה. תתרגלו איפוק. בחירה בחינוך ביתי כי מערכת החינוך היא נוראית בעינכם – זה לא להתחיל ברגל ימין את תהליך קבלת האישור.

  • תחשבו על רעיונות ליצירת אוירה חיובית: תצוגה של תוצרים (מתוך חוגים או תחומי עניין של הילד) כגון: קטע נגינה, ריקוד, קפוארה, ציור, קרמיקה או כל דבר שהילד יודע או יצר. (להכין את הילדים שלא בטוח יוכלו להציג במהלך הביקור).

  • הציגו את המקום בו הילד לומד, מצייר, יוצר, מבלה, שומע מוזיקה וכו׳. זה יכול להיות שולחן למידה נורמטיבי או פינה בסלון... מטבח.. חצר. כל מקם שהילד מבלה. תהיה העדפה לנציגים לראות שולחן וכסא. אין שום כוונה לייצר מצג שם, אם יש כזה – תראו.

  • נקודה רגישה – יתכן שתהיה פניה לילדים. יתכן שאחד הנציגים יפנה לילדים. לעיתים הילדים ישאלו שאלות אשר מעמידות את הסבלנות שלכם באתגר. כגון: ׳טוב לך בבית?׳, ׳היית רוצה ללכת לביה״ס?׳ 'יש לך חברים?' או אפילו ידרשו להפגין ידע כזה או אחר. תנסו להישאר רגועים אל מול זה. אני מבטיחה לכם שמידת שיתוף הפעולה של הילדים היא לא פקטור בהחלטה אם לאשר לכם חינוך ביתי או לא וגם מידת הידע שהילדים יפגינו באותה הסיטואציה היא גם לא פקטור בהחלטה. (אני יכולה לספר שהילדים שלי היו צעירים, עניתי בנימוס שההחלטה לחינוך ביתי בשלב זה הינה החלטה הורית, זה כששאלו אותם אם הם רוצים ללכת לגן...) אפשר בעניין הזה להגיד לילדים שאולי ישאלו אותם משהו והם חופשיים לענות או לא לענות.

  • שאלת השאלות היא ׳עד מתי?׳ – יתכן שישאלו אתכם לגבי העתיד. גם פה - תשובה אותנטית היא המומלצת ביותר אבל... תנסו שהיא לא תהיה רדיקלית כגון ׳לעולם כף רגלם של ילדיי לא תדרוך בבית ספר׳. גם אם זהו קו המחשבה שלכם, אפשר לבחור משפט כגון ׳כרגע טוב לנו בבית׳ ׳קשה לי להאמין שזה ישתנה אבל אין לדעת׳.. ׳אם הילד מאוד ירצה – נבדוק את האפשרויות׳.. משהו פתוח עד כמה שאתם יכולים.

  • תנסו לשמור על אוירה משוחררת וטבעית. תדברו מהלב על הבחירה שלכם, תזכרו שטובת הילד שלכם חשובה, במעמד הזה, לשני הצדדים ויחד עם זאת להפגין ביטחון בדרך.

  • הם במקדש הביתי שלכם, בטריטוריה שלכם, תהיו מארחים טובים, מנומסים גם אם הצד השני יאתגר אתכם.

  • ממש חשוב גם להגיד שקשה מאוד להבין באופן אינטגרטיבי מה זה חינוך ביתי. תסתכלו על הקרובים לכם ותזהו כמה קשה לאחרים לתפוס את הבחירה שלכם. היא עדיין ממוקמת רחוק מאוד מהנורמה המקובלת.

מטרת המפגש היא לקבל אישור לחינוך ביתי ולזכות בשקט עד לביקור הבא.

וכמו שאני אומרת לנשים לפני לידה – תחשבי טוב אם נוכחותו של בן הזוג היא הכרחית בסיטואציה. אל תכעסו עלי. תסמכו על הניסיון שלי בעניין הזה. נכון שבהרבה מקרים, אולי אפילו ברובם, הנוכחות של בן הזוג היא חשובה והכרחית. הוא מקנה ביטחון. אבל... יש מקרים שנוכחותו עשויה להיות מיותרת. הכוונה שלי היא קודם כל אל תסיקו שהמפקחת מצפה לראות את שני בני הזוג. האבא חתום על הבקשה ובכך הוא מביע את הסכמתו. אני אומרת את זה בגלל מקרה אחד שבו פנתה אלי אם במיני התקף חרדה יומיים לפני ביקור המפקחת. נפגשנו ולקח כמה דק כדי להבין שהדבר שהכי מעיק עליה בביקור הוא דווקא הנוכחות של בן הזוג שלה. הם היו בתקופה קצת מאתגרת והוא לא היה בטוח לגבי החינוך הביתי והיא חששה שהנוכחות שלו לא תאפשר לה להיות נינוחה וגם חששה שהמפקחת תזהה את הספקות שיש לו לגבי החינוך הביתי. לתומה היא חשבה שהוא חייב להיות. מה גם שהוא נדרש לקחת חופש באותו בוקר מהעבודה כדי להיות נוכח שזה הוסיף עוד מתח – ובקיצור כל הסיפור הזה כדי להגיד לכם שבן הזוג לא חייב להיות נוכח בפגישה.

ועוד דבר אחד רגיש שאני מרגישה חייבת להגיד אותו – תדאגו שהילדים יהיה לבושים. אולי זה מצחיק אבל כבר פנתה אלי אמא שרצתה שאסייע לה אחרי שקיבלה סירוב והם עמדו לפני ביקור נוסף.

הגעתי לבית עם ארבעה ילדים מגילאי 3 ועד 10 ועל כולם יחד היה אפשר לספור אולי שני פרטי לבוש פלוס בית מאוד מאותגר מבחינת סדר. אז אני לא אומרת להוציא את חליפות השושבינים מהארון אבל לנסות לייצר תמונה נורמטיבית – זוכרים?

זה פשוט מקל על התהליך ודורש פחות מאבקים והסברים.

הביקור חולף, יתכן שתהיו בכל מיני רגשות.

תנשמו ותנסו לחזור למסלול שלכם. תמתינו בסבלנות לתשובה. בהרבה מקרים אין קשר בין איך שהתנהל הביקור – לתשובה. לשני הכיוונים.

לפני שנתיים, חברה טובה, יצאה מאוד נסערת מביקור המפקחת עד כדי שכתבה מכתב זועף אותו תכננה לשלוח לכל גורם בכיר במשרד החינוך. אבל היא הצליחה לעצור, לנשום ולחכות לתשובה. התשובה לא אחרה להגיע התשובה והיא קבלה פטור מחוק חינוך חובה לשנתיים.

אז הנציגים ילכו לשלום ואתם תמתינו לאישור. משרד החינוך מחויב לתשובה תוך שלושה חודשים.

מאחורי הקלעים תתכנס ישיבה בענייכם. כל מחוז עורך את השלב הזה מעט שונה אך מעל לכל ספק לביקור הבית יש משקל גדול בהחלטה האם לאשר לכם את החינוך הביתי או לא.

ותזכרו שיכול להיות פער בין החוויה הסובייקטיבית שלכם את הביקור לתשובה עצמה, אז פשוט לחכות.

יש מחוזות ששולחים את האישור במייל ואחרים בדואר.

בכל מקרה תדרשו אישור כתוב. לא להסתפק בתשובה בעל פה.

ותשמרו אותו היטב, את האישור.

פטור מחוק חינוך חובה הוא אקווילנטי לשנות לימוד.

לניילן ולשמור.

יש שלוש אפשרויות לתשובה:

אפשרות ראשונה - תשובה חיובית – תקבלו אישור לחינוך ביתי שנע בין שנה לשנתיים.

יש לחדש את הבקשה בהתאם לתוקף. בדקו האם אתם נדרשים להציג תוצרים ובאיזה מועד.

ישנן מספר דרכים להצגת תוצרים – בדקו עם המפקחת שלכם מה הן הציפיות שלה.

תשובה שניה תהיה - תשובה חיובית מותנית – מותנית לתקופה קצובה בתקופה זו תדרשו לעמוד בדרישות מסוימות. הקפידו לעשות זאת ובמידת הצורך להתייעץ עם איש מקצוע או עם משפחות ותיקות.

התשובה השלישית שתוכלו לקבל היא תשובה שלילית וזה אומר שסרבו לבקשה שלכם וקיימת עבוכם הזכות לערער. ראשית בדקו מה סיבת הסירוב. היא מחויבת להיות מצוינת בצורה מפורשת במסמך אשר קיבלתם. היא חייבת להיות כתובה. לא להסתפק בתשובה בע"פ. התובה חייבת להיות מנומנקת. התייעצו עם מי שנח לכם ועשוי לסייע כדי להיערך לערעור.

משפחות ותיקות מהחינוך הביתי, אנשי מקצוע ואף עו״ד מהתחום.

התנהלו בחכמה במהלך הערעור ונסו לתקן את הדרוש תיקון או להכין טיעונים הולמים לתוכן אשר בגינו קיבלתם את הסירוב.

אני יכולה להגיד שמשפחות מקבלות סירוב ואני יכולה להבין למה משרד החינוך סרב.

אספר לכם על מקרה קיצוני שהכרתי: משפחה הוציאה ילד בגילאי סוף ייסודי מביה"ס מכייון שהיו בעיות משמעותיות לילד בתוך ביהס אבל שני ההורים המשיכו לעבוד כרגיל והילד נשאר בהמלך רוב שעות הבוקר לבד בבית. לפעמים עד שעות אחהצ.

אני מאמינה שלא לשם כך התכנסנו ולכן יכולתי להבין את הסרוב. במקרה הזה ההורים עשו תהליך והבינו בעצמם מה זה אומר חינוך ביתי ועשו שינוי משמעותי באורך החיים שלהם. אבל זאת רק דוגמה שנרגיש עוד משהו מתוך התהליך.

כל מקרה לגופו! כל מקרה לגופו!

כמספר המשפחות בחינוך ביתי כך מספר החוויות של התהליך המתואר.

יש עוד שני דברים שאני רוצה בקצרה לגעת בהם ואז כמה מילים על הקורונה ונפרד.

לגבי חינוך מיוחד – בוודאי שיש מקום לחינוך מיוחד בתוך החינוך הביתי. חינוך מיוחד זאת מילה שמייצגת ספקטרום מאוד רחב. מאוד חשוב שאם הילד מאובחן ויש איזה שהיא רשת טיפולים או תמיכה שהוא מקבל אז להתייחס לזה בבקשה, לכתוב את זה. אני לא מדברת על הערכות של המשפחה סביב אותו ילד ספציפי.

מבחינת התהליך של בקשת הפטור מחוק חינוך חובה חשוב לציין את זה בבקשה וממש לתאר איך אתם מתנהלים מול זה כי גם יכול להיות שלביקור עצמו ירצהלהגיע נציג מהחינוך המיוחד. אבל בוודאי שחינוך מיוחד וחינוך ביתי זה שילוב אפילו מאוד טוב לפעמים.

עוד דבר שאני רוצה להתייחס אליו. אני יודעת שבמהלך הפרק אמרתי כמה פעמים שזה תהליך שהוא לא מאוד כיף וצריך לעבור אותו. אני רוצה להגיש שגם התהליך הזה מאפשר לנו לעשות זום אאוט על החיים שלנו, ולהתבונן עליהם ולספר למשיהו מה אנחנו עושים שזה נפלא בעיני.

עוד דבר שלא הזכרתי – בתוך תהליך של קבלת האישור יש זמן בשנה של הגשת תוצרים. כל מפקחת עם הדרישות שלה. תבדקו מה הציפיות ממכם. מבחינת התהליך הפורמאלי, צריך לעשות זה.

הדבר האחרון שאתייחס אליו – תקופת הקורונה. תקופה מאוד מיוחדת ומאתגרת את כולנו בהמון חזיתות. בעניין החינוך הביתי – אם יש איזה שהיא משמעות מבחינת התקופה הזאת לחינוך הביתי שלכם – נכון יהיה לציין את זה. אם זה חוסר בוודאות בתקופה הזאת שבגינו אתם מבקשים פטור מחוק חינוך חובה, תציינו את זה. אם התקופה הזאת עזרה לכם להבים שזה מה שאתם רוצים – תכתבו את זה. הרי אם נסתכל על מה שקרה פה השנה. ממרץ, ברגע שנסגרו מוסדות החינוך, כל הילדים חזרו הביתנה, להורים ואז כשנפתחו מוסדות החינוך חוק חינו ךחובה לא היה תקף עד סוף השנה הזאת. זה אומר שכל הורה יכולה היה לבחור אם לשלוח את הילד שלו או לא לשלוח את הילד שלו. אנחנו לא יודעים מה יהיה בספטמבר ובכל מקרה אפשר לציין את זה. שחוסר הוודאות כרגע, רק אם זה נכון לגביכם.

דבר נוסף שתקופת הקורונה הביאה איתה זה פגישות זום עם המפקחת.

במקום ביקור בית, אנחנו זוכים לשיחת זום. לנו נקבעה פגישת זום לשבוע הבא. מאוד מעניין ומסקרן אותי איך זה הולך להיות. יש לי תחושה שאני מעדיפה את זה ככה.

זהו יקרים, אנחנו הגענו לסוף הפרק. אם שרדתם אותו..

אני רוצה להגיד לכם תודה רבה שאתם מאזינים לפודקאסט

ודה מיוחדת לכל מי שעוצר וכותב לי משהו, זאת בעצם הדרך היחידה שבה אני גם יכולה לשמוע אתכם. זה מחמם את הלב ונותן לי דרייב להמשיך.

בזכות כמה פניות שלכם אלי, נולד הפרק הזה. לא חשבתי להקליט אותו, בטח לא בשלב הזה. וגם כבר הכנתי כבר מזמן מסמך מאוד מפורט ומסודר בנושא. הוא נמצא באתר ונקרא ׳המסלול לקבלת פטור מחוק חינוך חובה׳. חשבתי שזה מספיק, איזה שהא מסמך בנושא אבל הבנתי שאולי צריך קצת מעבר למילים הכתובות והחלטתי בפרק שיהיה יחסית משוחרר לדבר אתכם על התהליך לקבלת הפטור.

מאחלת לכם בהצלחה! ומחזקת את ידכם בתהליך!


פוסטים נוספים

לקבלת עדכונים ניתן להרשם כאן

© כל הזכויות שמורות לד״ר ענבל כהן מידן

האתר נבנה ע״י ענת בילינסון