פרק הפתיחה – חינוך ביתי, צעדים ראשונים בתוך המושג

פרק ראשון בפודקאסט ד"ר אמא - לקריאה

ניתן להאזין לפרק פה: https://bit.ly/3bVn78y

שלום לכולם, כיף שהצטרפתם לפודקאסט דר אמא הפודקאסט העוסק באימהות. מי שיבחר להאזין לפודקאסט, כנראה בעל איזו שהיא זיקה לאימהות.

אני מניחה שמי שמוכן להעמיק ולעסוק באימהות, הוא ככל הנראה הורה בעצמו. או אולי לקראת. את הפרק הראשון אקדיש להכרות קצרה ולהצצה, לא מחייבת, למה הולך להיות פה. לא מחייבת כי אני אאפשר חופש לפודקאסט להתפתח ולקחת אותנו גם למקומות לא מאוד מתוכננים. ככל הנראה נשאר במרחב האימהות, ההורות והתקשורת עם הילדים שלנו. אך אין לדעת. אני ענבל כהן מידן, עוסקת במחקר האימהות והחינוך הביתי בעשר שנים האחרונות ואני גם אמא לשלושה ילדים. תמיד אחרי המשפט, ׳אמא לשלושה ילדים׳ אני נעצרת, מתלבטת, מסתבכת ותוהה איך להמשיך. אני שמה לב כי גם כאשר אני כותבת את המשפט הזה, יש איזו עצירה וחשיבה, איך כדאי להמשיך? אז אני אנצל את העצירה הספונטנית הזאת כדי להבין למה אני נעצרת? אולי כי המשפט הזה מקפל בתוכו כל כך הרבה? האימהות היא מרכז ההוויה שלי. משם מגיעה ההשראה שלי, ההתפתחות האישית שלי. המשפט התמים הזה הוא עולם ומלואו. בעצם באופן דרמטי ובמרחק של שנים בתוך האימהות, אני יכולה לומר שמשם הכל התחיל. מהיום שבו הפכתי להיות אמא. מהיום שרומי נולדה. המסע המורכב והמופלא שלי, התחיל שם. כמו בכל מסע משמעותי, רק בשיאו הבנתי שאני בתוך מסע, עד אז הסתכלתי בכל פעם רק מטר קדימה, התקדמתי בצעדים זעירים כאשר לא ברור לי לאן פני. בלי יעדים ובלי תוכניות. הייתי אמא צעירה אשר כמעט מאה אחוז ההחלטות שלה היו אינטואיטיביות. כביכול לא אחראי, אבל אני לא חושבת שהיתה לי ברירה אז. לא היה לי איזה מרכז ידע רלוונטי, ומה שכן היה – לא דיבר אלי, לא היתה לי קהילה או אחיות גדולות עם ילדים או חברות עם ילדים. היום אני מברכת על זה מאוד. מברכת על הבועה הזאת שנוצרה לי בלי שתכננתי. כי היא אפשרה לי להפעיל אינסטינקטים ואינטואיציה בלי להתבלבל.

נסתפק בפיסת ההכרות הזאת ובהמשך אני בטוחה שעוד ארחיב ואפתח ואעמיק את הנקודה הזאת. נעבור לכובע השני שלי - את עבודת הדוקטורט הקדשתי למחקר אשר עסק באימהות. אימהות בחינוך ביתי.

(אפתח סוגריים קטנים ואומר כי אפשר להבין שחיי האישים והמקצועיים מחובקים יחדיו. אני מוצאת, שבמקרה הזה, כל הצדדים מרווחים).

צוללים פנימה....

מה זה בכלל חינוך ביתי? מה אתם אומרים? מה זה חינוך ביתי? מה זה אימהות בחינוך ביתי?

אני מניחה שכל מי שמאזין לי עכשיו יוכל לומר משהו על זה. בין אם אתם משפחה אשר מקיימת חינוך ביתי בפועל או בכלל לא.

זאת שאלה שמאוד משעשעת אותי כאשר אני פותחת איתה הרצאות. אני יכולה להקליט פרק שלם רק על התגובות ששמעתי כאשר שאלתי אנשים, במעגלים שונים, את השאלה הזאת – 'מה זה חינוך ביתי?'.

אחד הגילויים המעניינים עם המושג הזה ׳חינוך ביתי׳ הוא כי שמרבית האנשים מחזיקים באיזה שהם תפיסות ומחשבות אשר מתגבשות לידע, כביכול, שיש להם.

כאשר אני שואלת מה זה חינוך ביתי – לרוב אנשים יגידו משהו. זה יכול להיות קשור לידע שיש להם על המושג חינוך ועל המושג בית, והם עושים איזה שהוא חיבור יצירתי בניהם. יכול להיות שאנשים ראו או שמעו על משפחה שעושה חינוך ביתי ועל בסיס זה הידע שלהם. זאת יכולה להיות גם איזה פיסה של כתבה שהם ראו בסוף אוגוסט אשר מציגה אלטרנטיבה לצלצול בית הספר.

ואלו לא אותן התגובות כאשר לדוגמא אני שואלת: מישהו מכיר חינוך מונטוסורי? או חינוך אנתרופוסופי? אם לא תהיה לאותו האדם הכרות עם אותו זרם חינוכי, הוא כנראה לא יציג איזה שהוא ידע. אבל חינוך ביתי מזמין תגובה כלשהי. כמעט תמיד. תנסו את זה.

בכל מקרה – הרוב המוחלט מרגיש שהוא יודע מה זה חינוך ביתי.

אבל לא תמיד מדובר בידע חסר או בחוסר שליטה במושגים והגדרות. חינוך ביתי, מעבר להגדרתו הפורמאלית, שמיד אציג אותה, מכיל בתוכו המון הסתעפויות וההתנהלות של המשפחות אשר בוחרות בחינוך ביתי היא מאוד אינדיווידואלית. משמע, כל משפחה עושה זאת אחרת. ולכן פנים רבות לחינוך הביתי. וזה אחד ההסברים שאני מצאתי לאופן שבו אנשים מגיבים לחינוך הביתי.

לפני שאני מתחילה לסבך אתכם, בואו נגדיר את המושג ואז נסתבך לנו להנאתנו:

חינוך ביתי הינו מושג השגור בספרות ומתאר תופעה בה ילדים גדלים ומתחנכים במסגרת הביתית ולא פוקדים את מערכת החינוך הפורמאלית.

במילים פשוטות – אלו משפחות בהם הילדים לא הולכים לגן ולא לבית הספר וההורים שלהם מגדלים אותם בבית.

נשמע מבהיל? טבעי? פסטורלי? ביזארי?

לא יודעת.. נחליט בהמשך.

אז יש לנו הגדרה. חינוך ביתי - ילדים אשר לא נמצאים במסגרת פורמאלית וההורים מגדלים אותם. יופי! אבל איך כל זה מתנהל? איך זה בעצם קורה? מי נמצא עם הילדים? ומה אומר החוק? משפחה יכולה להחליט לא לשלוח את הילדים לבית הספר? הרי קיים במדינת ישראל חוק חינוך חובה. האם זה מחובר לאיזו אג׳נדה חינוכית או תפיסת עולם? ואיך מלמדים את הילדים? מה מלמדים? והאם בכלל מלמדים?

ומה עם חברים? מה עם כישורים חברתיים? האם ילדי חינוך ביתי מבודדים חברתית?

עוד שאלה מודאגת שהופנתה אלי לא מזמן, מתוך ראיון לכתבה, 'האם זה אומר שהם כל היום עסוקים במסך כלשהו'? דאגה לגיטימית בעידן שלנו.

כבר ארגיע ואומר שכל השאלות והתהיות הן לגיטימיות! אלו נושאים שחשוב להכיר ולהבין כאשר עוסקים בחינוך ביתי. אני מאמינה כי הדאגות נובעות בעיקר מהיכרות חסרה עם החינוך הביתי.

עוד שאלה מאוד רווחת היא עניין הפרנסה.

כמו שבעלי היה אומר פעם כאשר הוא יוצא מהבית בבוקר ׳ביי ילדים, אבא הולך לעבודה, מישהו צריך לממן את הקייטנה הזאת׳. זה מאוד הצחיק אותי אז (והאמת שעד היום 😊)

אז באמת איך מסתדרים כלכלית? זאת אחת מהשאלות פופולריות היום בעניין החינוך הביתי.

ועוד ועוד תהיות ושאלות רלוונטיות.

אני מניחה שגם אתם מחזיקים באיזו שאלה שצצה לכם תוך כדי השמיעה של הפרק. אנצל את זה להזמין אתכם לכתוב לי. אפשר כתגובה לפרק, אפשר דרך האתר או במייל – אצרף לפרק את כתובת המייל שלי ואת כתובת האתר.

יהיה לנו הכי קל להתחיל מההתחלה. איך זה קורה? איך משפחה מחליטה לעשות טוויסט כל כך אחר ורחוק מהנורמה.

יש כמה דרכים בהן מצטרפות משפחות למעגל החינוך הביתי, נתחיל מהדרך הפופולרית ביותר והיא - חינוך ביתי מלידה, וזה אומר, נולד התינוק, האם נשארת איתו בבית, בשלב חופשת הלידה שהשהות היא עדיין לגיטימית מבחינתה ומבחינת הסביבה שלה, מוכרת גם כחופשת לידה בתשלום, בסנכרון כלשהו עם שוק העבודה. בשלב הזה, בסמוך ללידה האימהוּת מהווה ציר מרכזי בחייה של האישה והכל נדחק הצידה. היא מתמסרת באופן מלא לטיפול בתינוק ודואגת למילוי הצרכים שלו.

השהות המשותפת על התינוק מעוררת באם רגשות ומחשבות, לעיתים אפילו שינויי קוגניטיבי-תפיסתי (דברים שהיו ברורים לי קודם לכן, יכולים להשתנות). שמעתי הרבה משפטים מרגשים מנשים על השלב הזה שמתארים את הרצון והמחויבות להיות בקרבת התינוק ולטפל בו במסירות ובאהבה. מרבית האימהות נאלצות להתמודד עם פרידה. לחזור למה שהן עסקו בו טרום הלידה. זה יכול להיות לאחר 14 שבועות מהלידה, חצי שנה, שנה. מרבית האימהות חוות קושי בפרידה מהתינוק בין אם החזרה לעבודה היא כפויה או לא. הפרידה שלהן מהתינוק לאחר התקופה הסימביוטית ביניהם - היא קשה. (אני חייבת להזכיר פה את האימהות אשר מחכות לחזור למעגל העבודה ולעצמן. הן מתארות את ההפסקות האלו מהטיפול הסיזיפי בתינוק כמועילות וחשובות למצב רוחן וליכולת שלהן לשאת את התפקיד האימהי בשפיות).

בשיח הזה אנחנו עוסקים באימהות אשר רצו להמשיך את השהות המשותפת עם התינוק שלהן, הן בעצם בחרו בחינוך ביתי על פני ״חינוך״ אחר. בגילאים צעירים זה יותר ״סידור״ אחר. הן מחליטות לטפל בתינוק שלהן בעצמן ולא מחפשות מסגרת אחרת שתעשה זאת. בין אם זה מטפלת, משפחתון או אפילו סבתא.

הן לוקחות על עצמן באופן מלא את השהייה עם התינוק על כל המשתמע מכך.

נכון שהגדרת החינוך הביתי תופסת רק מגיל שלוש, שהוא גיל חינוך חובה בישראל, אך לצורך השיח הזה נרחיב את גבולות המושג ונאמר כי אימהות אשר נשארות על התינוקות שלהן אחרי גיל שנה, ששם בעצם נגמרת הלגיטימציה החברתית, הן כבר בתוך חינוך ביתי במובן מסוים. למרות שזהו גיל רך. היום יש מעגלים גדולים של אימהות שנשארות עם התינוקות / פעוטות שלהן בשנים הראשונות. הן כביכול לא נכנסות תחת הגדרת החינוך הביתי הפורמאלית וגם לא חוות את התענוג המפוקפק של קבלת הפטור מחוק חינוך חובה (שזאת שיחה אחרת). אבל הן לחלוטין חוו את כל מה שכל אמא חווה כאשר היא עם הילדים בבית.

חלקן ממשיכות לגילאי חובה וחלקן לא.

בכל מקרה, משם זה מתחיל. משם זה מתגלגל. חינוך ביתי היא בחירה מתגלגלת, תוך כדי חיים. היא לרוב, לא מתחילה מתוך משנה סדורה, אג׳נדה חינוכית או אידיאל נוקשה.

חינוך ביתי מתחיל מהלב. זוהי בחירת הלב. אימהות בוחרות להישאר עם הילדים שלהן בבית כי הן באמת רוצות לעשות. להישאר איתם, ללוות אותם, לחיות לידם, ולהמשיך למלא את הצרכים המשתנים שלהם. פרידה מהילדים לא הגיונית ולא רלוונטית מבחינתן. זה בעצם מה שכל אם מרגישה בתקופה הראשונה עם התינוק. אימהות בחינוך ביתי ממשיכות להרגיש את אותה תחושת מחויבות ורצון עמוק, אינסטינקטיבי, להישאר קרוב לילדים ובכך הן מכניסות את משפחתן לתוך הלך רוח אחר ממה שמציעה הנורמה.

אימהות הן אלו הבוחרות בחינוך הביתי והן אלו אשר גם מקיימות אותו בפועל. הן נשארות בבית לגדל את הילדים. לרוב זאת המציאות המשפחתית, מיותר לציין שישנם חריגים ויש משפחות אשר מציגות מודל אחר לחינוך ביתי. אני כבר משחררת טיזר שאחת המרואיינות הראשונות תהיה ד״ר הדר פרנקו גלאור אשר מגדלת את ילדיה בחינוך ביתי ומציגה מודל אחר.

חשוב מאוד להוסיף כי נכון שאימהות הן אלו הבוחרות אבל חינוך ביתי מחייב את הסכמתו של האב, או לכל פחות שלא יתנגד. שיזרום עם האמא. כאשר יש התנגדות נחרצת של האב – אין חינוך ביתי.

וכדי לסגור את החלק הזה של השיחה, התחלתי ואמרתי כי לרוב חינוך ביתי הינו חינוך ביתי מלידה, נולד תינוק, נולדת אם ומתגלגלים לשהות המשותפת בבית. בשנים האחרונות משפחות מצטרפות לחינוך הביתי גם אחרי שהילדים כבר במערכת החינוך. הם מוציאים את הילדים מהמערכת ומתחילים חינוך ביתי. הסיטואציה הזאת דורשת הערכות והתארגנות אחרת. אך היא בהחלט אפשרית. אולי אפילו נקדיש פרק לנושא הזה. איך להוציא ילד מהמערכת לחינוך ביתי. יש הרבה מה לומר על זה.

בתחילת הפרק הצגתי הרבה נושאים אשר שייכים לבחירה הקלאסית בחינוך הביתי אשר אותה גם הגדרנו. ילדים מחוץ למערכת הפורמאלית. גדלים ומתחנכים בביתם, עם הוריהם.

כל נושא שהצגתי פותח שיח ארוך ורחב. החוק במדינת ישראל? איך ילדים בחינוך ביתי לומדים? מה עם חברים? פרנסה ועוד נושאים.

הנושא המרכזי ביותר כאשר מדברים על חינוך ביתי הוא האם. האמא אשר בוחרת בחינוך הביתי ומקיימת אותו. היא זאת שנמצאת עם הילדים בבית, היא זאת שצועדת בדרך לא סלולה עם אין סוף אתגרים ומכשולים וחזיתות להתמודד איתן. היא זאת שעל אף כל הקולות החיצוניים והפנימיים ממשיכה ובוחרת לגדל את ילדיה בבית.

וזה לא שאבא מחוץ לתמונה. ממש לא. חינוך ביתי משפיע באופן חד משמעי גם על האב. ואולי גם זה נושא שנכון יהיה להקדיש לו פרק.

תוך כדי פרק הפתיחה עולים פה נושאים לעשרה פרקים לפחות קדימה.

אז אמא. אמא בחינוך ביתי. אמא בחינוך מהבית.

אז מי אתן אותן נשים אשר בוחרות בחינוך הביתי?

לא נמצא איזה שהוא מכנה משותף משמעותי בין האימהות הבוחרות בחינוך ביתי. יש דתיות וחילוניות, כאלה עם אמצעים גדולים וכאלה עם דלים, הן מתגוררות ופרוסות בכל חלקי הארץ. בערים גדולות וגם ביישובים נידחים.

המכנה המשותף היחיד המשמעותי בניהן הוא בחירתן. בחירתן לגדל את הילדים שלהן בבית.

אמנם רק פרק פתיחה ותראו כמה נושאים משמעותיים עולים כאשר אנחנו עוסקים בחינוך ביתי.

ביחד נפרום את המושג ואת האפשרות

נעשה את זה בקצב מתאים, אבל חינוך ביתי, כמו שאני מבינה אותו אחרי שנים ארוכות של מחקר והשנים עם הילדים בבית. חינוך ביתי לא כבול לתמונה הקלאסית של אמא וילדים בבית. חינוך ביתי מאפשר לנו שפה, גישה, הלך רוח שהוא גמיש.

חינוך ביתי הוא ספקטרום של המעורבות והזמינות של האם בחיי הילדים.

לקח לי שנים לגבש את התפיסה הזאת ללדת את הספקטרום, אשר עליו כל אֵם יכולה למקם את עצמה.

אנחנו נגיע גם לזה. זה לב העניין מבחינתי.

אני גם נוהגת לומר ׳חינוך מהבית׳ יש במושג הזה פחות מטען מחייב להגדרה הקלאסית.

אבל אל תתבלבלו מידי, אנחנו נדבר רבות ונעמיק ונרחיב את האפשרות של החינוך הביתי, בצורתו המוכרת. משם אני שואבת את ההשראה לכל השאר.

הגענו לסיום, אני מזמינה אתכם לעקוב אחרי הפודקאסט באפליקציות. לשתף את מי שאתם מרגישים שזה מתאים עבורו. ולכתוב לי.

בפרקים הראשונים אני מארחת אימהות אשר בחרו בחינוך ביתי. תאזינו. יהיה מעניין.

ליצירת קשר:

אפשר דרך האתר: https://www.drima.co.il/contact

או במייל: drima1185@gmail.com




פוסטים נוספים

לקבלת עדכונים ניתן להרשם כאן

© כל הזכויות שמורות לד״ר ענבל כהן מידן

האתר נבנה ע״י ענת בילינסון