מתחדשת

לדאבוני לא התברכתי ביכולת התרגשות פשוטה ואנושית מבגד חדש, חופשה או פריט נוי למדף. עבורי התחדשות זהו מצב נפשי. תודעתי. עוד מיכולותיה המופלאים של הנפש להנדס את חיי. כאשר אני שם - הכל נוגע ומרגש ומתחדש. המציאות מתאחדת לפאזל המורכב מחלקים קטנים וזעירים באומנות מלבבת. רגע מחליף רגע וכל סצינה היא לא יותר מאוסף מרתק של נקודות. ברגעים האלו, המופלאים, ספר החיים גלוי ופתוח לפני. מסוגלת להפריד בין חשוב לבין פחות, לראות מהות ולא פרטים ולחיות את הפרטים כאילו היו המהות.

ואז כל קמט חדש מעלה בי חיוך שובב של ניסיון חיים. משחת שיניים אשר נגמרה מעוררת שמחה על זמן שחלף, ערמת הבגדים למסירה מזכירה לי כמה הם גדלו, הקפה גולש לפה בטעם מנחם של יום חדש והרצפה רק מזכירה לי את יכולתם של דברים לשנות צבע, צורה וריח.

בתוך בועת החיבור קיימת גם בדידות. יכולת השיתוף נשארת עקרה. ונותרתי עם אותנטיות ביזארית וריגושים חידושים מתחלפים. 

לא ניתן להסביר הריון או לתהות לגביו. הוא פשוט נוכח, בדרכו. וכך גם האימהות שלי. אני נוכחת. מביאה אותי אליהם עם האהבות, היכולות והמגבלות שלי. אין בכך אימרה שהכל צבוע בעונג פסטורלי. כידוע הריון מביא איתו בחילות, עייפות, רגליים נפוחות ועוד הפתעות. הלידה תתקיים בזמנה, במקום רך וטבעי. יתכן מאוד כי תכאב. חבל התבור לא ינותק במהרה. הוא ימשיך לפעום להתקיים ואף להתארך לפי הצורך.

ככה אני מתחדשת לי. במילים. בהבנה. בפרספקטיבה.