דיוק אימהי בתוך הורות אין סופית

כולנו מכירים את תופעת ה Tterrible two (גיל שנתיים הנורא). השכלנו ולמדנו וקראנו והבנו שזהו שלב בו הילד מותח גבולות ללא הרף ואנו כהורים, סבלניים ורגישים, מתבקשים להעניק לו תחושת ביטחון והגנה ובו בזמן להציב גבולות ברורים. הימים עוברים ואיתם גם האתגרים וטפיחה על השכם ואז מגיע הHorrible three  (גיל שלוש האיום) ובחיי שלא נכתב על זה כלום! אנחנו לרגעים אמפתיים ולרגעים מיואשים.. נוקשים.. ברורים .. ובעיקר שורדים. חולף לו הזמן והנה הוא פה במלוא הדרו Disaster four (אסון גיל ארבע). אנחנו חוזרים וקוראים את התופעות של גיל שנתיים הנורא והפלא ופלא בדיוק אותן תופעות! ואז כשחשבנו שהגור כבר סיים את בדיקת הגבולות והבין שאנחנו הורים נפלאים ואמפתיים שלא מוותרים ושומרים היטב על הגבולות מגיח ה Obnoxious five (גיל חמש הבלתי נסבל). פעורי פה אנחנו ממתינים בכיליון עיניים ל Exhausting sixteen (גיל שש עשרה המתיש) שעליו נכתב רבות.

כאמור, גבולות הם חלק מהשיח היומיומי בכל משפחה. אנחנו נוקשים וגמישים, אסרטיביים ופאסיביים; בוחרים את המלחמות שלנו; מבינים שזהו חלק חשוב בהתפתחותו של הילד ו"מזל" שהוא מרגיש נוח ובודק גבולות. אבל בינינו – זה מתיש!!!

'אל תסתובב עם אוכל'; 'תכבי בבקשה את האיפד'; ׳תגרוב גרבים';  'את לא יכולה לישון היום אצל סבתא'; 'תפסיק לקפוץ על הספה'; 'עד חמש תחזור'; 'את המשחק הזה אני לא קונה'; 'אני לא מזמינה שוקו'; 'אני מרשה רק שוקולד אחד'; 'תבחרי שני חוגים בשבוע ולא חמישה'; 'למיטה עכשיו!' 

משמעת שמייצרת משמעות הינה משמעת מקרבת. ילדים מבינים את ההבדל ומגיבים טוב הרבה יותר כאשר המשמעת מגיעה מתוך קרבה, אמפתיה ודאגה. כאשר קיים בתוכנו קונפליקט הם מזהים אותו מיד - ולא מוותרים. הם בודקים גבולות השכם וערב, פונים אלינו באין ספור בקשות ואנחנו נדרשים לשלוף תשובה מכריעה אסרטיבית ומידית. כי מי מאתנו לא מכיר את השהייה הקצרה בה אנחנו מנסים לעכל את הבקשה ולספק תשובה אינטגרטיבית. בשניה זאת הם מגבירים קצב 'נו נו בבקשה אמא.. אבל את יודעת ש.. וזוכרת ש...' וכל מחשבה הגיונית שניסתה להתגבש מתחילה להתבלבל.

גבול אשר אין בו קונפליקט הוא גבול המצוי בשקט וביטחון בקרבנו, ולרוב ילדים לא ינסו לפרוץ גבולות אלו. 'לא פותחים את הקמין כשהוא עובד'; 'לא יוצאים מהשער של הבית לכיוון הכביש'; 'לא אוכלים בשר בבית'; 'לא מדליקים אש בשבת'; 'אין ממתקים בבית'; 'חוגרים חגורת בטיחות בנהיגה'.

ילד בוגר יוכל לשוחח אתנו על הגבולות הללו אך ככל הנראה לא יבדוק אותם כילד צעיר.

הנטייה היא לראות בגבול כמשהו מפריד אך אני מציעה להסתכל על גבול כמשהו שיכול גם לחבר ולקרב. דמיינו מגע של עור בעור. עד כמה הוא מקרב ומרגש. זהו מגע של גבול בגבול. כאשר שני גבולות נפגשים ישנו קשר וחיבור.

בתוך מסע האימהות שלי הבנתי שכדי להיות עם ילדי 24/7 אני חייבת לדייק את הגבולות של עצמי על מנת לחיות בשלווה ובאושר. הנחתי בצד את שק האידיאולוגיות ובחנתי באומץ מה מתאים לי כאם ואיך אוכל להשיט את הסירה הזאת בצורה מיטבית. הבנתי שאני זקוקה לידיעה שיש לי זמן בערב. ולכן החל מ 8 דממה בבית. (טוב, להוציא גזים.. שיניים.. מחלות וחלומות רעים), הבנתי שאני רוצה לישון בנחת בלילה מבלי להתעורר אין סוף פעמים ולכן הם ישנים איתי עד שהם מבשילים ורוצים מיטה משלהם. הבנתי שכרגע אין בי את הפניות להפוך את המטבח שלנו לטבעוני, אני משתדלת לשמור על הצמחוני. בכל פעם אני בודקת מה נכון עבורי, מתוך ידיעה שאם אבגוד בגבולותיי, גבולות הזהות האישית שלי אשר מגדירים (ומגדרים) אותי וגבולות ההכלה שלי, כל יושבי הבית ישלמו מחיר, הרי כולנו רוצים בבית אמא רגועה, שלווה קשובה ומדויקת.

הורים שבוחרים בחינוך ביתי נכון שיבחנו אפשרות לצאת למסע אישי לגילוי גבולות ההורות האישית, הזהות האישית וגבולות המסוגלות האישית שלהם על מנת שיוכלו מחד לתפקד בצורה מאוזנת ומאידך להיפגש עם הגבולות של הילדים ללא מורא.