פרק 21 – הומסקולינג אנסקוליג

פרק 21 בפודקאסט ד"ר אמא - לקריאה

ניתן להאזין לפרק פה: https://bit.ly/2XlIUBb

הי שלום לכל מי שמאזין, אנחנו בפרק נוסף בפודקאסט ד"ר אמא,

הפרק שלנו היום יעסוק בהומסקולינג ואנסקוליג, נדבר על משמעות המושגים, על ההבדל בניהם ואיך אותם המושגים קשורים לאופן שבו משפחות בחינוך ביתי בוחרות להתנהל.

אבל, רגע לפני שנתחיל אני חייבת התייחסות למשהו שאחת המאזינות כתבה לי:

היא כתבה לי: 'למה את לא מציגה את עצמך?'

אז אני אציג את עצמי, באופן ספונטני, מה שיצא יצא.

אני ענבל כהן מידן, אמא לשלושה ילדים.

האמת שאני די יכולה לסיים פה, כי מאז שנולדה רומי, לפני 11 וחצי שנים, אני בעיקר אמא.

אני אוסיף שלצד האימהות ג'ינגלתי לימודים. זה תמיד היה חשוב לי, ללמוד תוך כדי.

יצא שכל ילד החליק לאיזה תואר, רומי נולדה לתוך התואר הראשון בפסיכולוגיה, יותם לתוך תואר שני בייעוץ חינוכי ושי היישר לתוך לימודי הדוקטורט.

המחקר שעשיתי במסגרת עבודת הדוקטורט עסק באימהוּת. והפוקוס הממוקד יותר היה אימהוּת בחינוך ביתי. אימהוֹת בחינוך ביתי.

מה עוד.... אני גם כותבת מאמרים לאקדמיה וגם לא לאקדמיה בנושא אימהות וגם בנושא החינוך הביתי, מרצה בתחומים האלו באקדמיה וגם בפורומים אחרים, פאנלים.. וגם הרצאות פרטיות.

בשנה האחרונה השקתי אתר ופודקאסט וניתן למצוא בהם המון תוכן והשראה בנושאים שבהם אני עוסקת.

אני מלווה אימהות וגם משפחות אשר מתלבטות או בוחרות בחינוך ביתי.

בעצם אימהות וחינוך ביתי, כשני מושגים נפרדים וגם מאוחדים הם מה שאני עושה. החל מכך שאלו החיים הפרטיים שלי, זה המחקר שלי, וזה העיסוק שלי היום, זה מתבטא בכל תחום שסובב את חיי.

אבללל לא על הרזומה שלי התכנסנו לדבר.

אנחנו חוזרים לנושא שלנו: הומסקולינג, ואנסקולינג.

אמרתי בתחילת בפרק שנדבר על ההבדל בניהם ונראה גם איך הם לא מתקיימים בצורתם התיאוריטית כמעט באף משפחה.

בחלוקה גסה, אפשר להבחין בשני זרמים מרכזיים והם שונים מאוד באופן מהותי ומשמעותי זה מזה.

אפשר כבר להבין, לפי השם שלהם, את הלך הרוח שכל מושג מציע.

Homeschooling ו Unschooling.

נתחיל מהחלוקה התיאוריטית ולאחריה ארחיב מה קורה בתוך המשפחות.

Homeschooling – הוא מושג שמשמש כיום כשם כללי לחינוך הביתי. כל מי שבוחר חינוך ביתי אז בתרגום חופשי הוא בהומסקולינג. אבל הומסקולינג הוא גם זרם מסוים מתוך החינוך הביתי

המקור של השם, הומסקולינג, לא ידוע, אבל אפשר לשער שבשנים הראשונות הוא ביטא את הרעיון הבא: אם מרבית הילדים הולכים לבית הספר (school), אז הילדים אשר מתחנכים בבית גם הם לומדים בבית הספר המתקיים בתוך ביתם (home school).

הורים הבוחרים בגישה הזאת בעצם מקיימים בבית שלהם "מיני בית ספר" על מאפייניו השונים, אם זה שעות למידה; נושאי לימוד; עזרי למידה; ובמרבית המקרים הם דבקים בתוכנית הלימודים שמציעה המערכת הפורמאלית. אם זה מבחינת מקצועות הליבה, אפשר יהיה לראות באותן המשפחות לימוד שפה, חשבון, גיאוגרפיה, תנך, מדעים וכו' וגם מבחינת קצב הלמידה. הם ילמדו בקצב אשר תואם את הילדים בגילאים המקבילים בבית הספר. ואולי אפילו גם מבחינת מדידת הלמידה. אפשר יהיה לראות מבדקי למידה דומים לאלו אשר בבית הספר.

לרוב, הורים לוקחים על עצמם את משימת הלמידה. הם מלמדים את הילדים, הם המורים שלהם. יש גם מקרים שההורים שוכרים מורים מקצועיים.

תפישת העולם של הורים בגישת ההומסקולינג היא שלימוד הוא מעשה הדורש הכוונה ופיקוח, בחירה של תכנים ומסגרת ברורה, שיטתית. הם לוקחים על עצמם את השליטה על הלימוד של הילדים שלהם.

זה מאוד דומה למה שאנחנו מכירים ורגילים. אני מניחה שכמעט בכולנו קיימת תבנית חשיבה – שכך לומדים. זה כי אני מניחה שרובנו אם לא כולנו.. זכינו להיות בבית ספר, גם בלימודים גבוהים אפילו.

בצידו השני של הספקטרום אני פוגשים את ה-

Unschooling – אם ההומסקולינג הוא אינטואיטיבית ברור לרוב האנשים, כך אנסקולינג זה מושג מאוד חדש. חדש בבשורה שלו לגבי למידה בכלל. נגיע לזה

נתחיל בקרדיט למי שהביא אלינו את המושג. את המושג אנסקולינג טבע ג'ון הולט. אני כבר אומרת שמי שידגדג לו וירצה להעמיק אני ממליצה לקרוא את ג'ון הולט. יש לו ספרים נפלאים, הייתי מתחילה בספר 'בלמידה מתמדת' זה ספר שיצא בסוף שנות השמונים, הוא גם תורגם לעברית והוא בהחלט מבהיר את הרעיון של חינוך חופשי. ראיתי שניתן לרכוש את הספר בגרסה דיגיטלית שזה ממש מגניב וגם זול יותר.

הכוונה של ג'ון הולט היתה להדגיש שחינוך בבית זה לא אומר בית ספר בבית. היום המושג מתאר חינוך ביתי שמנותק לחלוטין מכל סממן של בית ספר.

ג'ון הולט לוקח את מושג הלמידה למחוזות אחרים, אנחנו תמיד משווים את המושג אנסקולינג להומסקולינג ואני לא בטוחה שבכלל רלוונטי להשוות בניהם מכיוון שמדובר בשתי שפות שונות לחלוטין. ממש תפיסות עולם שונות. אני גם מזהה שהלמידה בתוך תפיסות העולם האלו היא רק חלק אחד מתוך תמונה רחבה הרבה יותר.

אגב, הרבה אימהות שהתראיינו לפודקאסט, מנהלות את משפחתן בגישה שהיא קרובה יותר לאנסקולינג. אבל הזכרתי קודם, שהיום כמעט ולא ניתן למצוא משפחה על קצה מובהק של הרצף, יחד עם זאת כן יודעים להגיד היום שמרבית המשפחות בישראל, אשר בוחרות בחינוך ביתי, נוטות יותר לאנסקולינג. יש לזה כל מיני הסברים. אולי נגיע גם אליהם.

אבל אני כן רוצה לחזור להגדרה של אנסקולינג ואח"כ אמשיך בהסברים.

אז תפישת העולם במשפחות אלה, באנסקולינג, היא שלימוד זה אורח חיים – זה תהליך טבעי שמתקיים במהלך חיי האדם. כמו שלא מלמדים תינוק ללכת, כך לא מלמדים ילדים לקרוא. זה פשוט קורה, כאשר, כמו בהליכה, תהיה לילד המסוגלות, בשלות, ורצון – זה יקרה.

בגישה הזאת, ההורים לא משמשים כמורים, אין מערכת שעות מסודרת והילדים יכולים לעסוק בכל מה שהם מתעניינים בו. החיים והלימודים שזורים זה בזה ואי אפשר לכמת או למדוד את הלמידה. אפשר ממעוף הציפור לומר שבספטמבר בילד שלי לא קרא ובאפריל הוא כבר רבץ עם ספרים על הספה. אבל במקרה הזה אנחנו לא נדע עד הסוף לאמוד את התהליך הפנימי שהוא עבר עם הלמידה. מתי הוא ידע איזה אותיות ואיזה ניקוד. זה קצת כמו בהתפתחות לידה. הפרוטוקול הרפואי מצפה לראות, אם אני לא טועה, התפתחות של סנטימטר בכל שעה אבל היום יודעים שכל לידה מתפתחת אחרת. יש נשים שכמעט ולא נצפית פתיחה ופתאום יש קפיצה גדולה. אנחנו לא יודעים למדוד או להעריך מה קרה בגוף של אותה האישה. ואותו הדבר גם בתהליך רכישת שפה אצל ילדים. צריך להסכים שתהליכים הם לא תמיד ברורים וניתנים לתצפית ולמדידה.

אני אצטט קטע קטן מהספר בלמידה מתמדת של ג'ון הולט – 'אנו פועלים מתוך ההנחה שילדים לומדים רק כאשר מלמדים אותם, רק את מה שמלמדים אותם ורק בגלל שמלמדים אותם. זו לא האמת, זה מוטעה כמעט לחלוטין'.

פגשתי משפחות רבות שמתנהלות ברוח האנסקולינג והן מאמינות שהוראה שמתקיימת ללא הזמנה, לא רק שהיא לא גורמת ללמידה אלא היא מונעת למידה.

אנסקולינג לא מסביר איך ללמד ילדים בדרך אחרת, הוא מציעה חשיבה אחרת לחלוטין על למידה.

האתגר הגדול של הורים בUnschooling הוא שהם עצמם נדרשים ללמוד מחדש על למידה. וכמו שג'ון הולט כתב "צריך קודם כל, להוציא את בית הספר מההורים....' וזה אתגר גדול.

אני חוזרת על זה שכמעט ולא ניתן למקם משפחה בקצה רצף אחד.

אצל כל משפחה ההתנהלות אחרת, אפשר יהיה לראות נטייה לכיוון מסוים אבל המציאות יותר מורכבת ממושגים תיאורטיים ועל זה נדבר עכשיו.

אמרתי מוקדם יותר שמרבית המשפחות אשר בוחרות בחינוך ביתי בישראל – נוטות יותר לאנסקולינג.

אני כבר יכולה לומר שאין סטטיסטיקה ברורה על הנתון הזה ואין לי מחקר מפואר להציג לכם שיתמוך בזה, אבל מתוך עשרות רבות של משפחות שכן השתתפו במחקרים שערכתי, אספר לכם את מסקנותיי הצנועות.

אז למה משפחות בישראל נוטות יותר לאנסקולינג?

אני יכולה לצחוק ולהגיד שזה קורה כי למי יש זמן גם ללמד.. אבל זה חצי בצחוק ואנחנו פה בשיחה רצינית.

הנטייה לאנסקולינג נובעת בעיקר מההזדמנות הגדולה שאורח החיים הזה מציע. אם אנחנו לא כפופים לביה"ס – אז יש פה הזדמנות אמיתית לראות איך הילדים גדלים, במה הם מתעניינים, איך הם אוהבים ללמוד, מתי? והם, הילדים, גם לומדים על עצמם.

יש ילד שקורא על הספה, אחר במטבח. אחד שהוא טיפוס יום והשני ערב.. יש מי שהלמידה תהיה בפולסים, אלו שפתאום תוספים חוברת וטורפים אותה ואח"כ יש מנוחה של חודש וכאלה שמקבלים פריחה רק מלראות חוברת ולעומת זאת קרא שנשימה את כל הארי פוטר.

אם אנחנו מגדלים יותר מילד אחד בבית אנחנו מהר מאוד רואים את השוני בניהם. וזה מתבטא גם בלמידה.

אז כבר בשהות הזאת יש חופש משמעותי. עוד לפני תפיסות עולם והחלטות הרות גורל. יש פה הקשבה והזדמנות לאפשר משהו אחרת.

בדרך כלל משפחות שהן בתפיסתן הומסקולריות סביר להניח שהן יותר מערכתיות גם בתחומים אחרים בחיים ואולי ימצאו את עצמן במסגרת חינוכית, אפילו פרטית.

וזה לא שאין הומסקולרים בחינוך הביתי, יש. אבל יש יותר נטייה לאנסקול.

כי שוב, המושגים הומסקולינג ואנסקולינג, מעבר להיותם זרמים שמייצגים למידה, במאקרו שלהם – אלו באמת תפיסות עולם. על איך דברים מתנהלים. עד כמה אני מגיעה עם ידיעה של איך דברים צריכים להיות ולהראות ולפי זה פועלת או עד כמה אני מגיעה עם סימני שאלה ובשחרור ורצון ללמוד בעצמי תוך כדי תנועה.

אלו היו מסקנותי הצנועות.

אני אזכיר שני חוקרים ישראלים, ד"ר ארי נוימן וד"ר עוז גוטרמן. הם ערכו מחקר, מקיף בארץ ופרסמו מאמרים רבים בכתבי עת בינלאומיים.

אחד המאמרים שלהם הציג עוד חלוקה פנימית של המושגים הומסקוליג ואנסקוליג.

הם טענו שניתן לפרק את הלמידה לתוכן ותהליך.

תוכן – מה לומדים.

ותהליך - מתי ואיך לומדים.

(אצרף בהערות לפרק את שמו של המאמר המלא).

כל משפחה מתנהלת עם התוכן והתהליך באופן אחר. אפשר דרך ההתנהלות של אותה משפחה להגיד לאן הם נוטים יותר. לאנסקול או להומסקול


בואו נדבר תכלס דוגמאות:


ניקח לרגע תוכן.

תוכן יכול לכלול בתוכו מקצועות לימוד כגון: חשבון, עברית, אנגלית, גיאוגרפיה, היסטוריה, מדעים, תנ״ך וכד׳

ויכול גם להיות כל תחום או נושא אחר: טיסנאות, רובוטיקה, תסרוקות שיער, אוריגמי, חלל או כל תחום אחר.

כל משפחה בוחרת עבורה את תחומי הדעת.

הבחירה יכולה להיות בחירה הורית בלבד – טינג מה זה מזכיר – נטייה הומסקולרית. אנחנו ההורים ואנחנו יודעים מה חשוב ללמוד. כי בתפיסה שלנו מבוגר יודע עבור ילד מה נכון וחשוב ללמוד, מה צריך בחיים.

(אני בכוונה מקצינה קצת כדי שנוכל ממש להפנים את המושגים).

או שבחירת התוכן יכולה להיות המנדט הבלעדי של הילד. נטייה אנסקולרית.

אבל כמובן שמרבית המשפחות הן איפה שהוא באמצע.

יש מקצועות או תחומים שההורים מאמינים שחשוב יהיה ללמוד ולצד זה יש גם חופש לילדים לבחור תחומים נוספים.

למרבית המשפחות חשובה רכישת שפה (קרוא וכתוב), חשבון בסיסי ואולי אנגלית.

יש משפחות שלימודי תורה חשובים להם, או לימוד שפות, או דווקא היסטוריה. ואז יהיה ניתן לראות תוכן משולב מבחירה הורית ומבחירתם של הילדים.

זה בעניין תוכן.

אמרנו שהלמידה מתחלקת לתוכן ותהליך. אז נדבר על תהליך.

תהליך

תהליך הלמידה אומר, מתי הלמידה מתרחשת וכיצד, באילו "עזרים":

נדבר על מתי הלמידה מתרחשת – (זמנים) - יש משפחות אשר הלמידה מתרחשת באופן ספונטני – מתי שמסתדר. ובמשפחות אחרות הלמידה מתרחשת בזמנים קבועים ומוגדרים כגון: בכל בוקר, בסופי שבוע, בימים קבועים בשבוע וכד׳.

אז שוב בחלוקה גסה – האנסקולרים יטו לחופש וספונטניות באשר ללמידה ואם בכלל. וההומסקולרים יטו לזמנים מוגדרים מראש.

אני יודעת שאמרתי את זה כבר כמה פעמים בשיחה שלנו אבל חשוב לי מאוד שוב לומר. לא מדובר פה בשתי דרכים ללמידה. זוכרים שגם אמרתי שאני לא בטוחה שאפשר להשוות בין הומסקול ואנסקול ואלו שתי שפות שונות? אז אפשר לחלוטין להבין את זה דרך מה שמוגדר "זמני למידה" במרכאות.

השוואה פשוטה תגיד לנו לכאורה שהומסקולרים מלמדים בשעות קבועות ואנסקולרים מלמדים בזמנים לא קבועים ובאופן ספונטנית.

יבואו האנסקולרים המובהקים ויזדעקו על החלוקה הזאת, בצדק – הם יטענו שלמידה מתרחשת כל הזמן. אני לחלוטין מבינה את הלך הרוח הזה, את השפה הזאת. ואני אפילו לוקחת אותנו עוד שלב.

אם ילד מבשל עם אמא במטבח הוא לומד שפה וחשבון (בשפה הומסקולרית) אבל הוא לומד עוד הרבה דברים אחרים שלא נכללים תחת תחומי הדעת הקונבנציונליים. הוא לומד ערבוב חומרים, הוא לומד להדליק ולהשתמש במכשירי חשמל, הוא לומד בישול, אפיה, הוא לומד על חומרי גלם, הוא גם לומד עבודת צוות, הוא לומד על יכולותיו ומגבלותיו ועוד ועוד ועוד......

אני באמת מבינה את זה אבל כדי לתאר מושגים תיאורטיים לפעמים צריך לאלץ אותם להיכנס לאיזה משבצת למרות שבמקרה שלנו זה יכול לחטא למהותו של החינוך החופשי – האנסקול שהוא משוחרר ממשבצות.

ננסה להמשיך מתוך האילוץ הזה ונזכור תמיד באיזה כוכבית בראש את ההקשר האנסקולרי.

נחזור לתהליך:

דיברנו על זמנים, על מתי לומדים. תהליך כולל גם את איך לומדים.

אפשר ללמוד באמצעות ספרים, מורה פרטי, מבוגר מהמשפחה, אתרי אינטרנט, חוג וכד׳.

וגם פה, בחלוקה גסה ההומסקולרים ילמדו יותר באמצעים ברורים ומוכרים: ספרים, שולחן כסא, מורה, לוח, אתרי למידה וכו'

והאנסקולרים באמצעים משתנים וגמישים.

ואזכיר שוב שאנסקול משוחרר מהגדרה של אמצעים. למידה מתרחשת כל הזמן ובכל מקום וגם ילד שצופה באבא שלו מנסר לוח עץ – הוא לומד.

אז סגרנו את עניין התוכן והתהליך, דבר אחרון בהקשר הזה הוא מדידת תוצאות. אתם יכולים בשלב הזה כבר להשלים אותי ולתאר לעצמכם שהומסקולרים מובהקים יעסקו במדידת תוצאות כמו שכולנו מכירים. ואנסקולרים מובהקים לא מודדים תוצאות. התוצאות חיות ונושמות מאליהם. הילד הולך, קורא, מבשל, מרכיב פאזל יודע להפעיל את המדיח – וכל זה לא מתוך מערך שיעור מסודר או אשכול למידה שהוא הצטיין בו – אלא מתוך החיים עצמם.

לסיכום העניין הזה (סיכום הומסקולרי) אני יכולה לומר שאם נסתכל על תוכן ותהליך נראה שהם יכולים להיות קובעים או משתנים וגמישים.

זה מאוד משתנה בין המשפחות ולכן קשה מאוד לשים משפחות תחת איזו קטגוריה תיאורטית שאתם הומסקולרים ואתם אנסקולרים – מדובר יותר בנטייה.

בחלוקה גסה אם התוכן והתהליך קבועים נוכל לומר שמדובר בהומסקולינג.

אם התוכן והתהליך משתנים גמישים או לא רלוונטיים נוכל לומר שמדובר באנסקולינג.

אני ממשיכה בעוד קצת דוגמאות למי שרוצה למקם ולסדר עוד את ההבנה.

ובסוף החלק הזה שתי נקודות שאתייחס אליהן בקצרה הן: אנסקולינג ולא מתוך אידיאולוגיה, וגם כשאנסקולינג פוגש את הפיקוח.

נתחיל במספר דוגמאות של משפחות שהכרתי בדרך (כמובן שומרת על פרטיות כולן)

© פגשתי משפחה שמאוד חשוב להם לימודי היסטוריה של מדינת ישראל - לא חשובה כרגע הסיבה.

במשפחה המסוימת הזאת יש סבא שמאוד אהב את התפקיד שנתנו לו ובכל יום רביעי הוא פוגש את הנכדים ומלמד אותם היסטוריה.

הוא משתמש בסיפורים אישיים, בסרטונים כל מיני וגם עשה איתם מחזה של הפלמ"ח.. פעם אחת הוא הביא חבר שלו שיספר להם משהו. הוא גם הקריא להם מתוך ספרים ושאל אותם הרבה שאלות כדי לבדוק אם הפנימו של התוכן.

זאת דוגמא ללמידה שהתרחשה מתוך רצון של ההורים פלוס הזדמנות מצוינת שהייתה קיימת במשפחה.

חלק מהלמידה מזכירה קטגוריות הומסקולריות וחלק אנסקולריות..

גם נכופף את זה עוד יותר למושגים אז התוכן קבוע (היסטוריה), זמנים קבועים (רביעי) ואופן הלמידה משתנה וגמיש.

זה הומסקול זה אנסקול – זה הרבה מעבר למושגים, נכון?

© דוגמא נוספת – פגשתי אמא שאמרה לי – למידה מתרחשת בבית הזה בכל יום מהשעה 10 שזה אחרי ארוחת בוקר ועד 12. שעתיים של למידה ביום. אני לא מחליטה להן מה ללמוד, הן מביאות אלי מה שהן רוצות להתקדם בו.

שאלתי אם זה פתוח לגמרי או שהן בוחרות מתוך היצע קיים – אז הסתבר שימי שישי שבת זה חשבון ואבא יושב בשעות האלו ובמשך השבוע האמא יושבת על מה שהבנות רוצות אך בדרכה מכניסה את רכישת השפה בלי להצהיר על כך.

מה תגידו על זה? הומסקול/אנסקול?.... לא כזה ברור, נכון?

כי אם נכפוף גם את זה למושגים אז הזמנים קבועים וכל השאר גמיש. אבל התוכן בסוף שבוע הוא קבוע ומוחלט על ידי ההורים.

© דוגמא נוספת למשפחה שהלמידה הייתה חלק מהשגרה שלהם. התקדמות בחוברות למידה בחשבון ועברית, שלוש פעמים בשבוע, בבוקר. במשפחה הזאת היו שני ילדים בגילאי חמש ושבע.

ואז הצטרף תינוקי למשפחה וטרף את כל הקלפים. היתה לאמא שנה מאוד מאתגרת. אמרה לי האמא 'למדתי בכל כורחי את נפלאות האנסקולינג'.

אגב, פגשתי גם לא מעט מקרים שפתאום עולה התנגדות אצל אחד הילדים ללמידה. לרוב, יעדיפו ההורים להניח מתוך רצון לבדוק מה קורה שם. אולי זאת בשלות, אולי הילד המסוים הזה מחפש סגנון שיותר מדבר אליו... אין בחינת מיצ"ב בסוף שנה אז יש הזדמנות אמיתית לעצור ולהתבונן.

וזה לא שאני חלילה אומרת שבכל פעם שיש התנגדות הפתרון הוא להניח. לא.. זה תלוי סיטואציה ובגדול אני כן יכולה לומר שאני לא בעד מאבק בשום מקרה.

© עוד דוגמא חמודה שזכרתי בה - משפחה שעושה פעם בחצי שנה (אני קראתי לזה סמסטר). פעם בסמסטר חודש למידה של נושא שהם בוחרים יחד - שני ההורים פרוייקטורים אז זה לגמרי הסתדר.

© הרבה מאוד משפחות לא מנהלות מעקב מסודר ומדוקדק על למידה. זה יותר זורם. ומגיע בהבזקים משתנים.

© עוד נקודה – לפעמים יש פערים בין בני זוג. הורה אחד שמאמין בחינוך חופשי והשני שדווקא כן רוצה להקנות ידע. אז הפתרונות פה גם כן מגוונים מאוד.

טוב, יש אין סוף דוגמאות, בגדול אנחנו יכולים להישאר פה עד מחר, אבל יש לי תחושה שזה מספיק לנו.

הכי חשוב להבין שחינוך ביתי מאפשר חופש אמיתי לבחור איך, כיצד, מתי והאם בכלל. לכל משפחה יש את הגישה החינוכית שלה, את המורכבות הספציפית שלה ואת הילדים הייחודיים שלה.

הגענו כמעט לסיום. יש עוד שתי נקודות שאמרתי שאתייחס אליהן:

© אנסקולינג ולא מתוך אידיאולוגיה: ספרתי על האמא ששנה אחרי לידת התינוק השלישי הילדים לא למדו באופן הומסקולרי וזה קורה הרבה. שמשפחה נוטה לאנסקול או מאמצת אנסקול לא מתוך אידאולוגיה – אלא מתוך מציאות. אם יש אמא אחת שנמצאת עם שנים שלושה ארבעה ילדים במקביל, גילאים צעירים, לא תמיד היא מסוגלת להתפנות למשימת הלמידה. היא מעדיפה להעניק לילדים שלה דברים אחרים בשנים האלו .והיא מעדיפה להניח באופן שמח ומשוחרר ללמידה.

דיברנו גם על ההקשבה לסגנון המסוים של כל ילד. וגם פה יכולה להיות משפחה עם נטייה הומסקולרית ויהיה שם ילד שזה רחוק ממה שמתאים ונכון בשבילו. אני יכולה לספר שפה בבית יש שני ילדים שמאוד אוהבים שמלמדים אותם, הם ממש מתמסרים ואפילו מבקשים לעומת ילד אחד שכל סממן בית ספרי ממש לא בא בחשבון בשבילו. הוא לומד אחרת לגמרי.

© נקודה אחרונה היא כשאנסקולינג פוגש את הפיקוח: עד לרגע זה בשיחה שלנו ניתקתי את המפגש עם הפיקוח. עשיתי את זה במכוון כדי לאפשר לעצמי לדבר על הנושא הזה באנסקולריות. בחופש גמור.

אבל.... הרבה משפחות מגישות פטור מחוק חינוך חובה ועומדת מול הפיקוח. הן נאלצות להסביר על תהליך הלמידה שמתנהל בבית שלהם. אפילו הטפסים שיש למלא והסעיפים שאליהם יש להתייחס, כמו מקצועות הליבה, דרכי הערכה וכו' - ברור לנו באיזה הלך רוח מדובר. וזה גם הגיוני. משפחות בחינוך ביתי מתמודדות מול מערכת שהיא סקולרית. נציגי משרד החינוך שנפגוש, באחוזים גבוהים יהיו פרו למידה מערכתית.

אז מה עושים? קודם כל נבין שאנסקולינג, בצורתו הגולמית, הוא ללא ספק קשה יותר לעיכול עבור אנשי חינוך אשר מגיעים מתוך המערכת הפורמאלית.

נכון שיש הבדלים תהומיים בין המפקחים השונים אבל בגדול זה לא מחליט בגרון לרובם.

במעמד של קבלת אישור, נרצה להדגיש כמה שיותר את החלקים שהם נוטים לסקולינג שלנו. לא במחיר של מצג שווא. אנחנו צריכים לעמוד מאחורי הסגנון שלנו. אבל כבר ראינו אין סוף דוגמאות לסגנונות משולבים שיש בהם אלמנטים יותר מובנים – כאלו נרצה להדגיש. על אלו נרצה לספר.

אתן דוגמה מוחשית: זוכרים את הילד שמבשל אם אמא במטבח? זוכרים כמה דברים הוא לומד? אם אני אעמוד מול הגשת בקשה לפטור מחינוך חובה. אספר על אותו הילד. אספר שהוא מקריא לי את המתכון ובכך הוא לומר שפה, אספר שהוא שוקל את הבצק ומחלק אותו לארבעה חלקים שווים – ובכך לומד שברים ואולי אפילו לקרוא ספרות מהמשקל או לאמוד כמויות. אספר שהוא מעביר כוס מלאה של קמח לכערה גדולה ובכך לומד את חוק שימור כמות וכו' וכו' – מבינים את הראש? יופי.

לסיום אני רוצה להקריא חלק מתוך מאמר שנקרא Unschooling כתבו אותו שתי אימהות ותיקות בחינוך הביתי, אולי מהויתקות ביותר בארץ. אורנה שפרון ורחלי מנדלסון.

הן כותבות:

'האתגר התמידי המלווה הורים באנסקוליג הוא ללמוד מחדש על למידה. אנחנו שגדלנו על למידה שמתרחשת רק בבית הספר, ולא במקום אחר. למידה הנעזרת המחברת, שולחן, מחברת, לוח, מבחנים וסיכומים אנחנו צריכים להתמודד יום יום עם הראיות שלמידה משמעותית מתרחשת בעצם אחרת. וצריכות לוותר כמעט באופן קבוע על תפיסה זו או אחרת מתקופת הלמידה הפורמאלית והפרונטלית שלנו. אנחנו מוותרות יום יום. בשמחה אבל לא בקלות וזוכות תמיד בחוסר ביטחון, בהשתהות ובצורך מתמיד, שאי אפשר לחמוק ממנו, לסמוך על ילדינו, לסמוך על עצמנו ולסמוך על סדרי טבע ועולם תקינים. ביה"ס מדבר מתוכנו למערער את ביטחוננו. לאט, מאוד לאט ילדינו מחנכים אותנו מחדש. אנסקולינג הוא החופש ללמוד בכל דרך שעובדת במהלך החיים עצמם, בלי הפרדות עצמם. במהלך האנסקולינג שלנו ילדינו ניפצו ומנפצים למעננו אין ספור מיתוסים הקשורים בלמידה. אין ספור חוקים שילדינו למזלם לא שמעו עליהם והם משוחררים משלטונם'

אז זהו יקרים, סיימנו עוד פרק.

מאחלת לכולנו חופש לנוע על ספקטרום הלמידה ולהנות מהפריווילגיה לעשות את זה. למצוא על הרצף הזה את עצמנו ואת ילדינו

נתראה בפרק הבא


פוסטים נוספים

לקבלת עדכונים ניתן להרשם כאן

© כל הזכויות שמורות לד״ר ענבל כהן מידן

האתר נבנה ע״י ענת בילינסון