סליחה ילדה שלי

תינוקת שלי, את כבר בת 7 ויותר מדי זמן כבר לא תינוקת. אבל את התינוקת שלי. תמיד תהיי. היו לנו שנים שהיינו רק שתינו. כל יום כל היום וכל הלילה. נעניתי לכל צרכיך עוד לפני שזיהית אותם בעצמך. התפעלתי מכל תנועה שלך, חגגתי כל שן, כל קשקוש על דף עורר בי גאווה, כל בכי זכה לתגובה מידית ומדויקת, תפסתי אותך עוד לפני שנפלת, אכלנו את כל הארוחות שלנו ביחד וישנו יחד מכורבלות ביום ובליל. הייתי כל כולי שלך ובשבילך. מאז גדלת ואיתך גדלה גם המשפחה. אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה שלפעמים יש פה מישהו שבוכה חזק יותר, סליחה שכאשר את באה להראות לי ציור אני צריכה בדיוק להחליף קקי, סליחה שכשאת רוצה לשחק איתי קלפים אני צריכה להרדים אותו ואז כשהוא נרדם ואנחנו מתיישבות יש פה עוד מישהו שנופל, בוכה, מעיר את ההוא שישן והלך לנו המשחק. סליחה שכאשר את רוצה לעזור לי במטבח יש לידך עוד שניים על כסאות גבוהים שלוקחים ושופכים. סליחה שכאשר את מתעוררת בלילה ואומרת לי שחלמת חלום רע אני בדיוק מניקה את מי שהעלה חום באותו הלילה. סליחה שכאשר את רוצה שנקפוץ יחד על חבל אני חייבת לשמור על מי שקופץ על הספה. סליחה ילדה שלי. תינוקת שלי. אני חושבת עליך כל הזמן. סליחה שמהר מידי נדרש ממך כבר לא להיות תינוקת. אני רוצה לספר לך כמה את מדהימה! מדהימה בכך שאת לא מוותרת. את בוכה ובועטת וצועקת וכועסת וממשיכה להילחם על מקומך. כמו רק מי שבטוחה במקומה מסוגלת. ברגעים האלו אני מרגישה שאת בכל זאת סומכת עלי.

אני אוהבת אותך! ורוצה שתדעי שאני איתך ושלך הכי הרבה שאני מסוגלת. יום יגיע, נשב לנו שתינו, נתבונן בהם משחקים כדורגל, ונצחק על הכל. אמא