.png)
צהריים נינוחים ושגרתיים. אני והקטנטונת (בת השנתיים ועשרה חודשים) שוכבות על הספה, ואם כבר טלוויזיה אז נשדר קצת טבע. מדליקה את הנשיונל ג'אוגרפיק ועיננו נופלות על נשרים אשר חגים בשמים ומנסים להשיג טרף. וכמו שהנשר היה זריז לתפוס בציפורניו קוף כך אני כאמא אחראית העברתי מיד ערוץ. חשבתי שניצלתי ואופס נתפסתי ׳אמא, מה הנשר תפס?׳ מנסה לגייס תשובה תמימה ואומרת 'זחל׳ ואז מגיע המשפט אשר מלווה אותי שנים רבות ׳זה לא יכול להיות! זחל זה מישהו ומישהו לא אוכל מישהו'. אילמת מתדהמה מנסה לעכל את עוצמת הפשטות ואת התום הקסום שנפרש לנגד עני. רק ארבע מילים והן מתארות עולם ומלואו.
חלפו מאז יותר משלוש שנים ולדאבוני הרב, הרבה "מישהו" עברו על שולחננו, עד לפני זמן קצר…
קצת חול, הרבה חיות קטנות. הקטנטונת שכבר בת שש יושבת ומשחקת עם אחיה בן ה 3. הוא לוקח את כל החיות ומכניס לתוך קערה גדולה ויחד עם החול מצהיר 'הכנתי מרק חיות׳ שניהם צוחקים צחוק מתגלגל אשר מביע את גודל האבסורד ואז היא מסבירה לו 'אתה לא יכול להכין מרק של חיות, כי זה אומר שאתה מתכוון לאכול את החיות, ואתה לא מתכוון, נכון?!, אז הנה אני אראה לך מה לעשות איתם׳
היא לוקחת קופסה גדולה, מפזרת חול, מייצרת שבילים ומניחה את החיות אחת אחת ובעדינות כל אחת בביתה. אני מחווירה ומכה בי האמת – היא לא יודעת!
בחודשים האחרונים חי ונושם בי הקונפליקט. אינני מסוגלת להישיר מבט ולומר להם. גרוע מכך, אני מכינה ומגישה. אז מילת הקסם שסיגלתי לעצמי, אשר מתארת את הקונפליקט, במלוא הדרו, היא - "תבשיל" .'אמא מה הכנת?' – ׳תבשיל׳. (תבשיל = עוף, קציצות, דגים, בשר). אינני מסוגלת בלב שלם לעמוד מולם ולומר – אנחנו אוכלים חיות.
השינוי נעשה בשקט ובשלווה, לא הוגשו יותר "תבשילים". מידי פעם הוזכרו אותם התבשילים והתשובה (נטולת הקונפליקט) שסיגלתי לעצמי היא 'אולי בשבת נאכל אצל סבתא'.
כאשר הבועה הקסומה שבה הם מצויים תתנפץ, אוכל לעמוד מולם איתנה ושלמה ולומר כי אצלנו בבית לא אוכלים חיות.
קבלת ההחלטה הסבה לי שקט גדול מאוד. הקונפליקט נפתר ואין מתח יותר. יתרה מכך, הידיעה שיש בי הכח לקבל החלטות משמעותיות בחייהם ממלאה אותי באושר ומחברת אותי לתפקיד העצום והחשוב שלקחתי על עצמי כאשר בחרתי להיות אמא שלהם.
Comments