׳מה יכול להקל עלייך?׳

אחרי תקופה ארוכה של התנזרות מצמד המילים ׳קשה לי׳, תקופה בה האופציה שאולי ׳קשה לי׳ נדחקה למעמקי הבדידות - משהו אחר קרה. 

שנים בהם לימדתי את עצמי לבלוע את הקושי, לנשום עמוק לתוך אותם רגעים ולהבטיח לעצמי שזה יחלוף. וכטבעו של קושי הוא תמיד חלף והזמין אויר צלול יותר.

אתמול משהו אחר קרה. פתאום בלי מחסומים תיארתי לְךָ מה עברתי בימים האחרונים. לפרטי פרטים פרשתי את הסצנות, בסדר כרונולוגי מבלי לחסוך אף פרט. בעיקר לא חסכתי את המחנק, את העומס ואת הקושי הגולמי, בדיוק כמו שהוא ואפילו עם הידיעה שהוא זמני. לקחתי בחשבון שאשמע שוב ׳את בחרת׳, ׳לא מבין למה את עושה את זה לעצמך׳, ׳העולם מפסיד אותך׳ ועוד משפטים לא רלוונטיים אשר תמיד הזכירו לי כמה הדרך שבחרתי משאירה אותי לבד. גם בתוך הבית שלי.

אתמול הבנתי שלא רק אני עברתי דרך, או יותר נכון מסע, בשנים האחרונות. כי אתמול הקשבת! הקשבת! הרגשת אותי! עטפת אותי באמפתיה. ומשפט אחד ריגש אותי ועזר לי להבין שאני לא לבד. שאלת אותי: ׳מה יכול להקל עלייך?'

זה בדיוק מה שיכול להקל עלי. שאנחנו ביחד. שהשהות המשותפת והרצופה שלי עם הילדים היא כבר לא שריטה, גחמה או משהו שיחלוף. אלו החיים שלי, שלנו, של כולנו. וביחד זה כל כך הרבה יותר הגיוני.

פוסטים נוספים

לקבלת עדכונים ניתן להרשם כאן

© כל הזכויות שמורות לד״ר ענבל כהן מידן

האתר נבנה ע״י ענת בילינסון