להרעיב את הרצון

תסתכל על חצי הכוס המלאה, תהיה מאושר, תגיד תודה על מה שיש, תסתפק במה שיש. אלו ועוד מנטרות דומות אשר מאלפות את תודעתנו להיות שבעי רצון. כי להיות שבע רצון (מבסוט) נתפס קרוב מאוד ללהיות מאושר.

שביעות רצון, על כל יתרונותיה, עשויה להוביל אותנו לפוזיציה מסוכנת. מכיוון שכאשר אני מבסוט ממה שיש אז המוטיבציה שלי לשינוי היא נמוכה.

שביעות רצון זהו מצב בו האדם לא מרגיש חוסר או חסך ועל כן איננו מרגיש רצון. הוא שבע. טוב לו בחלקו. מצב זה הינו מצב סטטי ואין בו פוטנציאל לגדילה ולהתפתחות. התפתחות מגיעה כאשר נוצר חלל, מרווח והרצון גדל ומתרחק ואני פועל על מנת להשיגו. חשבו על עצמכם – מתי הובלתם שינוי בחייכם? ככל הנראה לא כאשר הייתם שבעי רצון.

אז למה אנחנו כל כך מתעקשים להיות שבעי רצון? מדוע אנחנו מהדהדים את האווירה הזאת גם בקרב ילדינו?

אחד המשפטים המעכבים והמדכאים ביותר הוא 'מה שיוצא אני מרוצה'. אנחנו מביטים על פניו, רואים את האכזבה, חוסר שביעות הרצון ואת הבאסה הגדולה (הוא כל כך רצה אדום ויצא לו ירוק). והוא מביט בנו במבט מזוגג ומשנן את המשפט אשר מביע את ההיפך מפניו, אותו משפט אשר מתאר את טרגדיית שביעות הרצון. 


אני משתדלת להיות קשובה לתסכול ולחוסר שביעות הרצון שלהם. מותר להם להיות לא מרוצים! אפילו כדאי להם להיות לעיתים לא מרוצים. אני עוטפת באמפתיה גדולה, בהתבוננות ובהקשבה מבלי לקפוץ ולנסות לתקן את המצב. מבלי להשביע את רצונם. פשוט נוכחת! 'אני יודעת שכל כך רצית אדום ורואה שזה מעציב אותך שיצא לך ירוק'. וזהו! בלי ניחומים 'אולי בפעם הבאה' בלי לפקפק ברצון שלהם 'תדע לך שירוק הרבה יותר יפה מאדום' ובלי פיצוי 'בוא תנסה שוב אולי יצא לך אדום'. 

אשרי הרצון אשר מבקש לעיתים להיות רעב.



פוסטים נוספים

לקבלת עדכונים ניתן להרשם כאן

© כל הזכויות שמורות לד״ר ענבל כהן מידן

האתר נבנה ע״י ענת בילינסון