הרשימה השקופה

רשימות. רשימות. ארוכות. מאורגנות. מגדירות. מקטלגות. מטלות של יום חול. מטלות של רגעי פנאי. מטלות דחויות של בירוקרטיה. מטלות של טלפון וכאלה של Wi Fi. מטלות דחופות וכאלה שחשובות. מטלות במשקל נוצה וכאלה כבדות ומעיקות.

רשימות עושות לי סדר. רמת הפירוט בהן שייכת למצב הרוח:

מפורטות ודחוסות בימים של פיזור. מאווררות וקלילות בימים של רווחה.

ברגע של חסד, של מנוחה, של הרפיה. ברגע שהשורות לא רבצו כעננה מעל הערך העצמי שלי, התגלתה הרשימה האמתית, הרשימה השקופה. זאת שלא מתקמטת למילים ולשורות וגם לא לקטגוריה. יש בה, ברשימה השקופה, חיים שלמים. התנהלות. יחסים. בניית זיכרונות, ריחות, צלילים. יש פה אמא שהנוכחות שלה לעולם לא תוכל להתפורר למטלות ולמילים חסרות נשמה.

החיבוקים, האוכל החם, המנגינות המתחלפות, המנוחה המשותפת, התסכול והצמיחה, ההקפצות, ההמתנה, התיווך, ההכלה, הפרטים האין סופיים של הגדילה המשותפת והנוכחות. הנוכחות. הנוכחות.

את הכח אלמד לשאוב מהרשימה הזאת. מהרשימה השקופה, הצנועה, המאפשרת, זאת שבה השורות רק נצברות ומעצימות.

בסיכומו של יום אזכיר לעצמי את מה שהיה פה. את כל מה שלא נכתב ולא נמחק, רק נצרב בפאזל חיינו.