אמא גאה

פגישה עם מנהלת הבנק. שיחה מנומסת ומעונבת. הילדים שמתרוצצים בחדרה השביר משאירים אווירה אנושית. אני מפרטת מולה את אופי העסק שלנו, צרכים, הכנסות, הוצאות, חסכונות ומנהלת משא ומתן על דמי הניהול הגבוהים. ברגע מסוים היא עצרה ושאלת השאלות התשחררה לחלל ׳את עובדת׳?

ובליבי אני עונה: כן. כל היום. עובדת קשה. שבעה ימים בשבוע. גם בלילה. בלי חופשות וללא ימי מחלה. השכר?! - השכר הוא רגשי.

יכולתי לראות בעיני רוחי את המבט המבולבל והמבוכה שאגרום אם אתן למחשבותי דרור.

ועניתי ׳עובדת קשה, לא משתכרת׳.

מבטה המבולבל זגזג שניות ארוכות ביני ובינו עד שנעצר אצלו כאשר החלה להסביר לו את אפשרויות שיש לנו להוזלת דמי ניהול. המבט המבולבל הפך מבוהל כאשר הוא ענה - ׳תדברי על זה איתה, אני אצא החוצה עם הילדים, גם ככה היא מטפלת בהכל׳.

באותו השבוע, בצירוף מקרים משעשע, נפגשנו עם עורך הדין אשר מייצג אותנו בתביעת נזיקין. הפצועה - אנוכי. כאשר הוא הבין ששכרי הוא רגשי הסביר כי ככל הנראה סכום הפיצוי יהיה נמוך כי אין שכר שהפסדתי בתקופת פציעתי. הפעם המבט המבולבל היה שלי. ביקשתי שיקח עט ודף וביחד הגענו לכך שבכל חודש אני חוסכת אלפי שקלים למשפחה בכך שאני אמא. וכמה אנשים היינו צריכים לגייס בתקופה בה הייתי מוגבלת. הסבר נחמד, הוא אמר, בבית המשפט לא יאהבו אותו.

החברה שלנו לא תמיד יודעת לעכל אשה משכילה, בריאה, חזקה, שבחרה להיות אמא. ואני אומרת להם שעל אף כל התחנות הרבות בחיי, זהו התפקיד הכי מאתגר ומתגמל שעשיתי.

אני אמא. אני אמא גאה.

פוסטים נוספים

לקבלת עדכונים ניתן להרשם כאן

© כל הזכויות שמורות לד״ר ענבל כהן מידן

האתר נבנה ע״י ענת בילינסון